פרופ' יאיר זימון: היכנו ללחץ כלפי מעלה בשוק האג"ח

פרופ' זימון מצפה לחזרה לתווי האינפלציה בתוך חודשים וכותב על צפי לתוצאות בשטח עקב הפדיון הגדול הצפוי באג"ח הממשלתי בחודשים הקרובים, בהיקף של כ-22 מיליארד שקל.
פרופ' יאיר זימון |

בסקירותינו האחרונות, דנו באפשרות כי בנק ישראל ינטוש את הלוחמה החזיתית מול שער הדולר בקרב על רמת האינפלציה בישראל ויפעל במקום זאת למזעור השפעות שער החליפין על רמות המחירים בישראל. שהרי, ממילא הורדות הריבית הוכחו פעם אחר פעם כלא מועילות - גם בתקופה בה מגמת הריבית בחלק משוקי חו"ל עודנה בעלייה.

הדיונים שהועלו לאחרונה להילוך גבוה בבנק ישראל, אודות הכוונה לבטל את פרסום השערים היציגים למטבעות הזרים, מלמדים אולי על תחילת יישום השינוי באסטרטגיה של הבנק.

עד ליישום בפועל של מהלך זה יחלוף עוד זמן רב, שכן היקף השימוש שנעשה בשערים היציגים לצורכי חוזים, תמחיר מוצרים ושירותים קביעת תעריפים ועוד הינו נרחב ואינו ניתן לשינוי בקלות בזמן קצר. אולם כפי שזה נראה, השוק אינו ממתין למהלכי הבנק המרכזי וכבר פועל בעצמו להקטנת התלות בשערי החליפין ואף יותר מכך גם מבצע התאמות שער כלפי מעלה.

יותר ויותר ניתן למצוא מקרים בהם המשכירים ומוכרי הדירות למשל, קובעים בהסכם מחיר "דולרי" לפי "שער מוסכם מראש" ולא לפי שער יציג נייד. ספקי שירות משנים אט אט את הסכמי השירות עם לקוחותיהם למונחי שקלים ובאותה הזדמנות, גם מתקנים את התעריף, כך שהוא משקף שער דולר גבוה יותר משמעותית משער הדולר כיום.

ניתן היה לצפות, כי מדד חודש אפריל שפורסם לאחרונה יהיה עוד נמוך מזה שהיה בפועל (עלייה של 0.5% בלבד), אולם נראה כי כוחות השוק כבר החלו לסייע בידי הנגיד במאבקו על האינפלציה בישראל והניתוק של השוק מהתלות בשער הדולר כבר החלה. מכאן ניתן להבין, כי אמנם הסיכוי לעמידה ביעד האינפלציה בישראל לשנת 2007 אינו גבוה, אולם החזרה לתוואי של אינפלציה ברמה הרצויה (1% עד 3%) אינו בלתי סביר במונחי החודשים הקרובים למרות מגמת הדולר.

באשר לשאלה הנוגעת לאפיקים האטרקטיביים להשקעה, ברור הוא כי עקב מיצוי מהלכי הורדת הריבית ורמות התשואה הקיימות באג"ח אילו, הרי שהאטרקטיביות של איגרות חוב השקליות ירדה משמעותית, בעוד זו של איגרות החוב צמודות המדד גדלה משמעותית.

אם לוקחים בחשבון את החוסר הצפוי ב"סחורה", עקב הפדיון הגדול הצפוי באג"ח הממשלתי בחודשים הקרובים בהיקף של כ-22 מיליארד שקל, כאשר מנגד הממשלה אינה מתכוננת להנפיק אג"ח חדש בבורסה בת"א בסכומים שאפילו קרובים לכך - הרי שעודפי הכספים שיוזרמו לשווקים צפויים ליצור לחצים כלפי מעלה באג"ח בכלל, ובאג"ח הקונצרני בפרט - בו רמות הסחירות וההיצע עוד יותר נמוכים מאילו הממשלתיים. לפיכך, יש להניח כי מגמת הירידה בתשואות תימשך וכי התמקדות באג"ח צמוד בעל מח"מ ארוך נשארת כאלטרנטיבת ההשקעה הסולידית המועדפת.

במצב כזה יכולים המשקיעים באפיקים סולידיים ליהנות מרווחי הון נוספים לאילו שנוצרו עד כה.

*מאת: פרופ' יאיר זימון - כלכלן ראשי, סופרוויזר בית השקעות

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.