מלכוד חסר מוצא בעניינ דוחות שומה

נישומים עסקיים רבים (ובעיקר, תאגידים) הפכו כנראה להיות עברייני מס בעל כורחם, בתוקף משנת המס 2004 ואילך, כתוצאה מהגדרות "מתוחכמות" שנכללו בתקנות מס הכנסה (כללי קביעת עסקאות, הכנסות או מכירות לעניין מקדמות), התשס"ד-2004 [להלן - "התקנות"]. בתקנות אלה, ששר האוצר דאז (בנימין נתניהו) התקין ביום 17.7.2004, בתוקף סמכותו על פי הוראה, שנכללה בסעיף 175(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"[ (אין צורך באישור ועדת הכספים של הכנסת בנושא זה), נקבע כי כל תמורה במכירת "נייר ערך" (הנסחר בבורסה) תיכלל בהגדרת "מחזור עסקאות", לעניין תשלום מקדמות המס במהלך השנה. בתקנות לעיל (שתחילתן, באשר לקביעת מחזור העסקאות, היא בשנת המס 2004 ואילך) הוחרגה ממחזור העסקאות (לעניין תשלום מקדמות המס) תמורה במכירת נייר ערך, אם נוכה "מלוא המס החל לפי הוראות הפקודה". החרגה זו אינה רלוונטית לנישומים העסקיים, שכן מרביתם מצוידים בפטור מניכוי מס במקור והנישומים, שאינם מצוידים בפטור שכזה, אינם יכולים לדעת בזמן אמת, אם המס שנוכה במקור מבטא במדויק את "מלוא המס החל לפי הוראות הפקודה". הסנקציות, שהמחוקק הטיל על אי תשלום מקדמות במועד, הנן כספיות, בעיקר (ראה הוראות, שנכללו בסעיף 190(א)(1) לפקודה), אך אין להוציא מכלל אפשרות גם סנקציות נוספות (לרבות הטלת קנס מינהלי, על פי חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985). מיותר לציין, כי אין כל קשר הגיוני בין התמורה במכירת נייר ערך לבין הרווח הריאלי (או ההפסד) מן המימוש, ולכן האפשרות לכלול במחזור העסקאות את התמורה הנה תיאורטית בלבד. אין גם אפשרות מעשית "להתאים" את שיעור המקדמות, כל אימת שמתבצע מימוש של ניירות ערך בידי הנישומים העסקיים, משום ששינוי השיעור מופעל רטרואקטיבית ופרוספקטיבית לכל שנת המס ! עם זאת נציין, כי המחוקק הישראלי היטיב להבין את הקושי האובייקטיבי לתשלום "מקדמת רווח הון", בשל ניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה, ובהוראות סעיף 91(ד)(2ג) לפקודה נקבע הסדר מיוחד לתשלום מס רווח הון. זאת, בשל מכירת ניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה למוכר, "החייב בהגשת דוח על הכנסותיו לפי סעיף 131 לפקודה". בהתאם להסדר זה, הדוח על רווח ההון (לרבות תשלום מקדמת המס בסכום הרלוונטי) יוגש ביום 31 ביולי וביום 31 בינואר של כל שנת מס, בשל מכירת ניירות ערך בששת החודשים, שקדמו לחודש שבו חל יום הדיווח. יתרה מזו. לפקיד השומה אף ניתנה הרשות להאריך את המועד לתשלום המקדמה, אם נמסרה לו סיבה מספקת לכך, וכן הוא רשאי לדחות את תשלום המס, או להקטין את סכום המקדמה, אם ראה שיש טעמים סבירים לכך. במאמר מוסגר נעיר, כי ביום 24.7.2006, רשות המסים בישראל הודיעה, כי החליטה להעניק ארכה כוללת - עד יום 31.10.2006 - להגשת הדיווחים על מכירת ניירות ערך, שהיו אמורים להיות מוגשים עד ליום 31.7.2006. זאת, בכפוף לתשלום ריבית והפרשי הצמדה (מיום 31.7.2006 ועד מועד התשלום בפועל). אנו ניצבים אפוא לפני שני מסלולים מקבילים, שאינם נפגשים ואינם ברורים כל צורכם, שהרי שר האוצר הודיע, כי "התמורה" הנה חלק ממחזור העסקאות. ואילו המחוקק קבע, כי ניתן להגיש דוח על רווח ההון (בשל מימוש ניירות ערך הרשומים למסחר בבורסה), בהתאם להסדר המיוחד, שנכלל בהוראות סעיף 91(ד)(2ג) לפקודה. ואם ישאלונו קוראינו הנאמנים, כיצד אפשר ליישב את הסתירה המובנית הזו, ניאלץ להשיבם, כי גם לנו הדבר אינו ברור. הכותב - ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות', רואי חשבון.