הכרה בהוצאה בגין ביטוח "מחלות קשות" לעובדים

שאלה: רשות המסים בישראל [להלן - "רשות המסים"] מכירה, כהוצאה, בהפרשות של מעביד לגמל עד 7.5%, שחלק מהן הן גם לביטוח מפני אובדן כושר עבודה, על הרוב עד 2.5%. במוסד מסוים מפרישים, באורח קולקטיבי, בשיעור 1.5% לביטוח מפני אובדן כושר עבודה; ונוסף על זאת נתן מוסד זה הטבה לעובדים: הוא מבטח אותם בביטוח מפני מחלות קשות (בדומה לכל הביטוחים מסוג "מושלם" בקופות החולים) לפי תעריף על יסוד גיל. הסכום למבוטח יכול להגיע עד 120 ש"ח לחודש. עד היום ראה המוסד האמור בזה הוצאה עודפת, ולכן גולמו הסכומים בתלוש השכר של העובד. מצוין בזה, כי את דמי ביטוח הבריאות מעבירים לחברה אחת, וכי את דמי הביטוח מפני אובדן כושר עבודה מעבירים לחברה-בת של אותה החברה, ובה משולמים דמי ביטוח הבריאות. האם מכיוון שרשות המסים מכירה בהוצאה עד לשיעור 2.5% ניתן לראות בהוצאה זו בבחינת "הוצאה מוכרת" ? תשובה: סעיף 32(14)(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"] קובע, כי - באופן עקרוני - אי אפשר להכיר, למעביד, בהוצאותיו לביטוח עובדיו מפני אובדן כושר עבודה. סעיף 32(14)(ב) לפקודה קובע - באופן חריג - כי אפשר להכיר בהוצאות המעביד לשם הביטוח האמור לעובדיו, בהתמלא התנאים האלה: 1. הביטוח הוא - "ביטוח מועדף", ביטוח מפני אובדן כושר עבודה, בהתאם להגדרה בסעיף. 2. ההכנסה המבוטחת - היא "הכנסת משכורת" או "הכנסה מעסק". 3. הכרה בהוצאה היא מוגבלת ל-2.5% מההכנסה (ללא תקרה בסכום). 4. אם שולם לעובד חלק המעסיק בגמל, מעל 5%, יש להפחית את שיעור האחוזים מ- 2.5% האמור. דוגמה: אם חלק המעסיק בגמל הוא בשיעור 6.5% (1.5% מעל ל-5%) - הרי "תקרת" ההוצאה המוכרת לביטוח מפני אובדן כושר עבודה תהיה בשיעור 1% מהכנסת העובד. ביטוח מפני מחלות קשות איננו מצוי, ככל הנראה, בהגדרת "ביטוח מועדף" בסעיף; ועל כן אינו מותר בניכוי.