מעמדו של אדם יקבע לפי מהות היחסים בין הצדדים

עובדות ------ ויזר איתי (להלן - איתי) העביר הרצאות עבור עמותה להפצה ולימוד רפואה טבעית (להלן – העמותה). מנהל העמותה נמנה עם מקימיה ושימש כמנהלה בפועל (להלן – מעביד2). היחסים בין איתי לעמותה הגיעו לסיומם כאשר איתי הגיע לכיתת הלימוד על מנת להעביר הרצאה ולהפתעתו גילה כי מרצה אחר הוצב במקומו בכיתה. לטענת איתי יש לראות בו "עובד" של העמותה ויש לראות בנסיבות סיום העסקתו פיטורים. עוד נטען כי במקרה דנן, חל סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-,1999 מעצם היות העמותה עמותה ומכוחו יש להרים את מסך ההתאגדות מעל המעביד 2, ולחייבו בחובות העמותה כלפי איתי. איתי תובע מהעמותה תשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת שכר, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופידיון חופשה. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק ----------------------------------- בית הדין קבע כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים וכן נקבע שיש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את המעביד 2 בחובות העמותה כלפי איתי. מן המפורסמות הוא כי התואר שבו מכנים אדם בחוזה שבין שניים, אין בו כדי לקבוע את "מעמדו" של אדם ואף קביעה חד משמעית שהיחסים בין שניים אינם יחסי עובד ומעביד אין בה כדי לקבוע את מהותם של היחסים המצביעים על ההפך. לצורך ההבחנה בין עובד לבין עצמאי פותח בפסיקה "המבחן המעורב" המכיל בתוכו את מבחן ההשתלבות ומבחני משנה נוספים כגון: כפיפות או אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי מס הכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד. עם זאת, נפסק כי מבחן ההשתלבות הוא המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל המבחן המעורב, וכי יש ליתן לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב. הפן החיובי של מבחן ההשתלבות דורש, ראשית, עצם קיומו של מפעל בו ניתן להשתלב ושנית, שהפעולה המבוצעת נדרשת לפעילות הרגילה של המפעל ושמבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל. הפן השלילי של מבחן ההשתלבות, בוחן האם מבצע העבודה מנהל עסק עצמאי משלו. במקרה דנן, מרכיבי המבחן המעורב מתקיימים: איתי שימש כמרצה ב-3 קורסים במשך כשלוש שנים. איתי השתתף בפגישות מרצים והיה מעורב בתכניות הלימוד המתוכננות לשנת הלימודים. העובדה כי היקף עבודתו של איתי היה משתנה בהתאם למוסכם עמו בכל תקופה ותקופה, אינה מעלה ואינה מורידה לענין סווגו כעובד, זאת מאחר שהצדדים לא פעלו לפי התקשרות חד פעמית הנוצרת ומסתיימת בכל פעם שמתחיל קורס חדש- מדובר בדפוס העסקה, שהיקפו השתנה מעת לעת בהתאם לתכנית הלימודים המתוכננת לאותה שנה. לא הוכח שלעובד היה עסק עצמאי. כמו כן, בחוזה ההעסקה נקבע, כי תשלומי מס ערך מוסף, מס הכנסה וביטוח לאומי יוסדרו באופן עצמאי ע"י איתי. אמנם, זהו סממן מובהק המצביע על עצמאותו של איתי. אולם נקבע כי אין ברכיבים אלו כדי להוות גורם מכריע בשאלת מעמדו של מבצע העבודה, ויש לראותם לאור כל יתר הגורמים והמבחנים. לאור האמור, ממכלול הנתונים והנסיבות ולאחר שקילת משקלם היחסי, בית הדין קבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין איתי למעביד 1. לענין הרמת מסך ההתאגדות- חוק העמותות התש"ם-1980 אינו קובע בסעיפיו סעד של הרמת מסך. יחד עם זאת, הלכה היא כי העמותה אינה חסינה מהליך של הרמת מסך ההתאגדות. במקרה דנן , לאחר בחינת מכלול הנסיבות, בית הדין הגיע למסקנה כי יש להרים את מסך ההתאגדות. הוכח כי משנת 1995 הוקמו ע"י המעביד שלוש עמותות אשר שתיים מתוכן נמחקו ע"י רשם העמותות. כבר נפסק כי שרשרת של הקמת חברות ופירוקן, יש בה כדי להוות אינדיקציה לשימוש לרעה במסך ההתאגדות. פרק הזמן בו הוקמו העמותות וריבוין מעורר פליאה. אולם, הפסקת פעילותן בהותירן אחריהן חובות ונושים ללא סעד היא שמצביעה על כך כי המעביד 2 ניצל לרעה את מסך ההתאגדות. כמו כן, עצם הבחירה במסלול המחיקה של העמותה ולא במסלול פירוקה, הנו גילוי חוסר תום לב המצביע אף הוא על שימוש לרעה במסך ההתאגדות.יתירה מכך, הוכח כי המעביד 2 לא הקפיד על הפרדה בין נכסיו לנכסי העמותה. בית הדין הוסיף כי עדותו של המעביד 2 היתה מתחמקת והססנית, וזאת בכל הקשור למבנה העמותות, הסיבות לרישומן ומי מנהל אותן, למרות שהמעביד 2 היה בין מייסדי כל העמותות והרוח החיה שמאחוריהן.