נזיקין/נפקות עיקרון תום הלב בפיצוי בנזיקין/עליון

עובדות וטענות: המשיבים 1-3 בערעורים דנן הינם בעליה של חלקת קרקע בכפר אבו-סנאן. בסמוך לחלקה זו נמצאת חלקת קרקע בבעלות המדינה. בשנת 1993 החליטה המדינה להקים בקרקע שבבעלותה אזור תעשייה לכפר אבו-סנאן. לצורך כך התקשרה עם המערערות - חברות הנדסה ובניין, אשר לקחו על עצמם את ניהול הפרוייקט. במסגרת העבודות, ביצעו המערערות, באמצעות קבלן מבצע, עבודות חפירה וחציבה בקרקע שבבעלות המדינה. במסגרת עבודות אלו נפגעה חלקת המשיבים. עבודות החציבה בוצעו בטעות גם בחלקת הקרקע שבבעלות המשיבים, ונפער בה בור ברוחב של 6-9 מטר, באורך של עד 45 מטר, ובעומק של 7-10 מטר. שטח השגת הגבול הוערך בכ-280 מ"ר. בעקבות כך הגישו המשיבים 1-3 תביעת נזיקין נגד המדינה בגין התרשלות, הסגת גבול, והפרת חובות חקוקות. בהמשך, צורפו כנתבעות נוספות המערערות.

בסיכומיהם ביקשו המשיבים 1-3 סכום של כ-650,000 ש"ח. לחלופין, הם דרשו לחייב את הנתבעות להקים קיר תמך ולהשיב את המצב לקדמותו, וכן לפצותם על הפסד השימוש בקרקע. המדינה שלחה הודעת צד שלישי למערערות, וזו שלחה הודעות צד שלישי לקבלן המבצע ולחברה המפקחת.

בית המשפט המחוזי פסק כי הנזק נגרם עקב טעות תכנונית של המערערות, אשר חרגה מההנחיות שקיבלה מהמדינה לעניין ביצוע העבודות. עם זאת, נקבע שהמדינה נושאת באחריות לרשלנותה של המערערות מכוח חבותה כבעלת חוזה עם קבלן שהתרשל וכן כאחראית מכוח חיקוק, לביצוע עבודות הפיתוח באזור. כן נקבע, כי מכוח החוזה שבין המערערות למדינה, ומשנפסק כי הנזק נגרם בשל רשלנותם של המערערות, אף הן חוייבו לשפות את המדינה על כל תשלום שתיאלץ המדינה לשלם למשיבים בשל הנזקים שנגרמו. בנוסף נפסק, כי גם החברה המפקחת התרשלה, בכך שלא הורתה למערערות לעצור את העבודות ולא הסבה את תשומת ליבן לטעויות שבתכנית החפירה. רשלנותה הוערכה ב-35% מסך הנזק. הודעת צד ג' שהגישו המערערות כנגד הקבלן המבצע נדחתה. נקבע, כי התרשלותם של המערערות והחברה המפקחת הינם הגורם אשר ניתק את הקשר הסיבתי שבין מעשיו של הקבלן המבצע לבין הנזקים שנגרמו למשיבים.

באשר לשיעור הפיצויים, נקבע כי המשיבים 1-3 זכאים להשבת המצב לקדמותו וזאת, על-ידי בניית קיר תומך על גבול החלקה והחזרת האדמה שנגרעה. עם זאת, ומשום שבית משפט איננו מפקח על עבודות בנייה, נקבע כי המדינה והמערערות תשלמנה להם את עלות השבת המצב לקדמותו. בסך הכל נפסקו פיצויים בסך של כ-620,000 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית.

הטענה המרכזית בערעור דכאן, מופנית כנגד פסיקת הפיצויים. עמדת המערערות היא שהפיצויים שנפסקו לטובת המשיבים הינם מופרזים ובלתי מוצדקים. לטענתן, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי המשיבים 1-3 זכאים לפיצוי בשווי העלות הכרוכה בהשבת המצב לקדמותו. לשיטתן, המשיבים זכאים לפיצוי רק בשווי ירידת ערך הקרקע שנגרמה בגין מעשה הנזק. לטענתן הפער הוא ניכר בין השניים וזאת לאור חוו"ד שמאי מטעמה, אשר העריך את ירידת הערך בגין מעשה הנזק בסך של כ-8,200 ש"ח. זאת, בהתחשב בכך שחלקת המשיבים הינה טרשית ללא כל תשתיות, ומסווגת כקרקע חקלאית עליה לא ניתן לבנות למגורים או לתעשייה.

דיון משפטי: כב' הנש' (בדימ') הש' ברק: תרופת הפיצויים מעוררת שתי שאלות עיקריות: הראשונה, מהו היקפו ומידתו של הנזק, אשר בגין התרחשותו אחראי המזיק בנזיקין. זוהי שאלה של תיחום הנזק. במסגרתה מאתרים את הנזקים שנגרמו על ידי מעשה הנזיקין, תוך ייחוד של אותם נזקים שבגינם אחראי המזיק בנזיקין; במסגרת זו מוצאים מכלל בחינה אותם נזקים שאינם מקיימים את דיני הסיבתיות, הקובעים את היקף אחריותו של מזיק לנזקים שנגרמו. השניה, מהו שיעור הפיצויים לו זכאי הניזוק בגין הנזק שנגרם לו על ידי המזיק. זוהי שאלה של שומה וכימות (quantification) במסגרתה, יש לתרגם את הנזק לסכומי כסף שיש בהם כדי לפצות את הניזוק בגין נזקים שהמזיק גרם אותם על פי כללי הסיבתיות ושבגינם הוא אחראי. כמובן, קיים קשר הדוק בין שאלות של אחריות בנזיקין לבין שאלות של פיצוי בגין אותה אחריות.

פקודת הנזיקין אינה כוללת משנה סדורה של דיני פיצויים. אלה נקבעו על ידי בתי המשפט. נקבע, כי מטרתם של הפיצויים בנזיקין היא להעמיד את הניזוק, ככל האפשר, במונחים כספיים, במצב בו היה נתון בעת מעשה הנזיקין, לולא מעשה הנזיקין. זהו העיקרון של השבת מצב הדברים לקדמותו. עיקרון זה מהווה נורמה משפטית השואפת להגשמתה המירבית. משמעות הדבר הינה מתן פיצוי מלא לניזוק. הפיצוי לא נועד להעניש את המזיק, או לגלות רגשי הזדהות או סימפטיה לניזוק. הפיצוי נועד לפצות על הנזק – לא יותר ולא פחות.

העיקרון של השבת המצב לקדמותו חל הן לעניין הנזק הממוני והן לעניין הנזק הלא ממוני. בכל אחד מאלה פיתח המשפט המקובל הישראלי מבחני משנה, אשר יש בהם כדי לסייע בקביעת ערכה הכספי של השבת המצב לקדמותו. מבחנים אלה משקפים את נזקו של הניזוק ורשימתם אינה סגורה. במסגרת ההיבט הממוני של נזקי הגוף יש לבחון, בין השאר, את ההערכה והשומה של אובדן כושר השתכרות ושל ההוצאות הנגרמות לניזוק בהשבת המצב לקדמותו. במסגרת ההיבט הממוני של נזקי רכוש השומה תקבע על פי הפגיעה בערך הרכוש הנפגע (מקרקעין, מיטלטלין, זכויות בהם) ובשימוש בו. במסגרת שומתו של נזק הגוף הלא ממוני, נקבעה מבחני משנה, כגון כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים.

קביעת שיעורו של הפיצוי ושומתו של הנזק מחייבת הוכחת הנתונים העובדתיים שמהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו וזאת במידת ודאות סבירה.

העיקרון של השבת המצב לקדמותו מתמקד בניזוק אך קיימות נקודות מבט נוספות שיש להתחשב בהן. שתיים מהן חשובות לענייננו: האחת, היא נקודת המבט של המזיק (לעניין זה יש להביא בחשבון, לדוגמה, אשם תורם ועיקרון הפחתת הנזק של הניזוק). השניה, היא נקודת המבט של הציבור בכלל (כך ניתן, למשל, לפסוק פיצויים עונשיים שנועדו, למעשה, לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק). על בתי המשפט, המפתחים את דיני הפיצויים, להתחשב במכלול גורמים אלה. ההתחשבות במכלול הגורמים נעשית בדרך של איזון בין האינטרסים המתנגשים, הנעשה על רקע ערכיה ועקרונותיה של שיטת המשפט. במקום שבו קיימות מספר דרכים להשיב את מצב הדברים לקדמותו, יש להעניק לניזוק את כוח הבחירה בין החלופות השונות.

בהפעילו את כוח הבחירה בין החלופות השונות, על הניזוק להתחשב באינטרסים של המזיק. התחשבות זו משתקפת בעיקרון לפיו, על הניזוק להפעיל את כוח הבחירה שהדין מעניק לו בתום לב. דרישת זו משמעותה, כי בעל הזכות צריך להפעיל את זכותו ביושר ובהגינות. תום הלב אינו מחייב את בעל הזכות להתעלם מהאינטרס העצמי שלו. אלא מבקש למנוע הפעלת הזכות מתוך התעלמות מקיומו של הצד האחר ובהתעלם מהאינטרס החברתי. בענייננו, עקרון תום הלב דורש, בין השאר, כי מבין החלופות השונות, אשר כל אחת מהן יש בה כדי להשיב את מצב הדברים של הניזוק לקדמותו, לא יבחר הניזוק בחלופה המטילה מעמסה כספית בלתי סבירה על המזיק. דרישת הניזוק, במצב דברים זה, לבחור דווקא באותה חלופה שיש בה כדי להטיל על המזיק את המעמסה הכספית הגבוהה ביותר, אינה בתום לב.

פיצוי בגין נזק ממוני לרכוש: המושג "רכוש" כולל בחובו, הן את היתרונות המופקים בהווה והן את יסודות ההנאה העתידים לצמוח מן הרכוש. שני מבחני משנה עיקריים, הרלבנטיים לענייננו, הם אלה: האחד, עניינו הפיצוי לניזוק כדי ערך הנכס הנפגע אילולא הפגיעה (במקרה של השמדת הנכס) או ההפרש שבין ערך הנכס לולא הפגיעה לבין ערך הנכס לאחר הפגיעה (אם הנכס ניזוק). השני, הינו פיצוי לניזוק כדי סכום ההוצאות שיש להוציא כדי להביא את הנכס למצבו לפני ביצוע העוולה.

מזיק הפוגע במעשה עוולה במקרקעין של הניזוק חייב להשיב את מצב הדברים לקדמותו. הערך הכספי של פיצוי זה יכול להיקבע על פי ירידת הערך של המקרקעין הנקבע על פי שווי המקרקעין לפני ואחרי העוולה (מבחן המשנה של פיצוי בגין ירידה בערך המקרקעין) או על פי ההוצאות שיש להוציא כדי לתקן את הפגיעה (מבחן המשנה של פיצוי בגין הוצאות). ברבים מהמקרים שני מבחני משנה אלה יביאו להערכה כספית דומה. אולם לעתים, עשוי להתקיים שוני מהותי ומשמעותי בין סכומי הפיצויים העולים מכל אחד משני מבחני המשנה. במקרה זה הבחירה של הניזוק במבחן משנה המעניק לו את הפיצוי הגבוה באופן משמעותי מבין השניים צריכה להיעשות בתום לב. בחירה שתוצאתה פגיעה בלתי סבירה במזיק, אינה בחירה בתום לב. על כן צריך הניזוק להצביע על טעמים ענייניים, שיש בהם להצדיק – על רקע מצבו הסובייקטיבי – את בחירתו במבחן משנה המעניק לו את הפיצוי שהוא באופן משמעותי גבוה יותר מזה המתקבל ממבחן המשנה האחר.

קביעת שיעור הפיצויים בגין הפגיעה בערך על פי ירידת ערך המקרקעין או על פי ההוצאות הנדרשות לתיקון תוצאות הפגיעה – והבחירה ביניהם על פי עקרון תום הלב – מטילות תפקיד קשה על בית המשפט. המדובר בעניין של הערכה, התלויה במכלול של שיקולים והיא נעשית ממקרה למקרה, על פי כלל הנסיבות. מטבעה של הערכה, היא אינה מבוססת על נוסחאות מדוייקות. היא נועדה להגשים איזון ראוי בין הערכים והאינטרסים שיש להתחשב בהם. איזון זה הוא העומד ביסוד קביעת שיעורו של הפיצוי ושומתו של הנזק.

בענייננו, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת ירידת הערך שנגרמה לקרקע. בית המשפט המחוזי לא ראה להיכנס לפרטי המחלוקת, שכן סבר שעומדת למשיבים 1-3 הזכות לפיצוי בגין ההוצאות הנדרשות לשם השבת המצב לקדמותו. ממילא לא התייחס בית המשפט לשאלת התקיימותם של שיקולים מיוחדים המצדיקים פיצוי בגין ההוצאות. אף קביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין העלויות הכרוכות בהשבת המצב לקדמותו ראוי שייבחנו מחדש לאור אמות המידה העקרוניות שנקבעו בפסק הדין דנן. בנסיבות אלה, אין מנוס מלהורות על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שישמע ראיות ויקבע ממצאים בשתי אלה: ראשית, קביעת עלות השבת המצב לקדמותו וקביעת שווי ירידת הערך שנגרמה לקרקע עקב מעשה הנזק. במסגרת זו, יש לבחון, בין השאר, את האפשרות שהקרקע תופשר לבנייה בעתיד הקרוב, ואת השפעתה של אפשרות זו על ערכה. אם לאחר בחינה זו יסתבר כי ירידת הערך קטנה באופן משמעותי מעלות השבת המצב לקדמותו, יהיה על בית המשפט המחוזי לבחון את השאלה השנייה: האם מתקיימים טעמים עניינים המצדיקים את בחירתם של המשיבים 1-3 בפיצוי בגין השבת המצב לקדמותו.

משכך, הערעור מתקבל והתיק מוחזר אל בית המשפט המחוזי.