מיסוי מכשירים מובנים

חברה חפצה להנפיק אג"ח בסך 1,000 ש"ח ע"נ, והיא תשלם 100 ש"ח ריבית בכל שנה. בסוף חיי האג"ח (חמש שנים), החברה תטיל מטבע ולפיה ייקבע, האם יוחזרו 2,000 ש"ח למשקיע באג"ח זו, או שכל קרן האג"ח תרד לטמיון. מה הן השלכות המס על החברה ועל המשקיע ?

כיצד תשתנה תשובתך, אם האג"ח אינה מחלקת ריבית ?

1. מבוא פתרון לגישה זו טמון בשאלה: האם ניתן לפצל לשני רכיבים את נייר הערך המצוין בשאלה (רכיב בנייתי ורכיב תשואתי על פי עמדת רשות המסים בישראל [להלן - "הרשות"]), או שאין לפצל את נייר הערך, דהיינו, יש לראות את המכשיר, כעסקה אחת על כל המשתמע מכך. דיון מעמיק בנושא זה מובא במאמרנו "מיסוי מכשירים מובנים"(1), ומסקנתי שם הנה שלדידי, אין לפצל את האג"ח המובנית לשני הרכיבים לעיל. ברם, הרשות גורסת, כי בכל זאת יש לפצל את האג"ח המובנית לשני הרכיבים שלעיל, היות שפיצול זה הנו כלכלי יותר לדידה. בחיבור זה לא אדון שוב: האם יש לפצל את האג"ח המובנית, אם לאו, ולפיכך אדון בשתי התיזות על כל הנפקויות המשתמעות מהן.

2. גישת הפיצול הרשות גורסת, כי מכשירים מובנים הנם, למעשה, שני מכשירים פיננסיים. מסקנה זו עולה מהתחקות אחר המהות הכלכלית. היות שהמשקיע מוותר על תשואה (המשקיע מקבל תשואה מסוימת, במקום תשואת שוק גבוהה יותר) בתמורה לקבלת אופציה מן הסוג call על נכס הבסיס, הרי אם נפעיל את ההיגיון על ענייננו, ניתן לפצל את נייר הערך לעיל לשני מכשירים כדלקמן:

א. אג"ח נומינלית, המחלקת קופונים של 100 ש"ח בכל שנה.

ב. אופציה לקבלת תמורה של 2,000 ש"ח בעלות של 1,000 ש"ח (סיכון קרן נייר הערך) ובעלות החלופית של התשואה הנמוכה (הפרש בין הריבית, שהייתה מתקבלת לו הושקע הכסף בתוכנית חיסכון, לבין הריבית שהתקבלה בפועל [להלן - "ריבית חלופית"].

לדידי, במקרה דנן, ניתן לראות שהמהות הכלכלית של האופציה הנה כרטיס הגרלה להימור - על כל המשתמע מכך (וראה להלן).

2.1 תוצאות המס של החברה המנפיקה החברה משולה לחברה, שהנפיקה אג"ח לכל דבר ועניין וגם אופציה לתמורה של 2,000 ש"ח בעלות של 1,000 ש"ח ובריבית חלופית.

2.1.1 חלוקת הקופונים - כנזכר בשאלה, החברה מחלקת 100 ש"ח בכל שנה, והשאלה המתבקשת הנה: האם חלוקה זו הנה הוצאות מימון מותרות בניכוי. רישומו של תשלום כדיווידנד או כריבית נגזר מן הנכס שבגינו הוא משולם. משמע, אם התשלום הנו בגין פריט הוני, הרי התשלום הנו דיווידנד, ואם התשלום הנו בגין פריט התחייבותי, הרי עסקינן בהוצאות ריבית.

לענייננו, ולאור הילכת פיצול המכשירים לשניים, ברי כי עסקינן באג"ח, שתסולק ותיפרע רק מן הנכסים הכספיים של החברה (מזומנים), והיא לא תסולק באמצעות הנפקה או התחייבות, המשליכות על הונה של החברה.

יש לציין, כי על פי חוק החברות, התשנ"ט-1999 [להלן - "חוק החברות"], דיווידנד מחולק רק בגין מניה, ולא בגין אג"ח. לפיכך, ובהתאם לעקרון ההקבלה החשבונאי (ייחוס תוצאות דיווידנד לפריט הוני וייחוס הוצאות מימון לפריט התחייבותי), לאחר שהסקנו, כי באג"ח הרגיל עסקינן, חלוקת הקופונים הנה הוצאות מימון ברמת החברה, שתותר תחת מבחני סעיף 17(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"].

2.1.2 פקיעת האופציה או מימושה - כנזכר לעיל, לאור עקרון הפיצול, הרי יש לראות את החברה, כאילו כתבה אופציה לעוד חמש שנים. תמורת האופציה הזאת, החברה קיבלה 1,000 ש"ח (קרן האג"ח) וריבית חלופית.

מועד אירוע המס, בגין רכיב האופציה(2), ייקבע על פי תקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון בעסקה עתידית), התשס"ג-2002 [להלן - "התקנות"], משמע ביום הפקיעה [תקנה 2(2) לתקנות]. לפיכך החברה תרשום רווח / הפסד הון ביום הפקיעה (יום הטלת המטבע לעיל).

רווח ההון יהיה רק הכספים, שהחברה קיבלה בפועל ולא הריבית החלופית. יש לציין, כי בכל מקרה אי אפשר לקזז את רווח ההון מהוצאות הריבית בגין שנים קודמות (ארבע שנים לפני הפקיעה), אך את הוצאות הריבית השוטפת ניתן לקזז על פי סעיף 28(א) לפקודה (בהנחה שהוצאות הריבית גורמות להפסד עסקי, כי אחרת אלה יירדו לטמיון).

2.1.2.1 גישת ההימור - יש לציין, כי הרשות יכולה לחייב את רכיב האופציה על פי סעיף 2א לפקודה, כרווח של אדם מהימורים נושאי פרסים על כל המשתמע מכך.

דבר זה נלמד גם מסעיף 89(ג) לפקודה, הקובע כי הוראות פרק ב' גוברות על הוראות פרק ה'. במילים אחרות, יש עדיפות לחייב את ההכנסה כהכנסה פירותית (הימורים), ולא כהכנסה הונית [פקיעת האופציה או מימושה(3)].

במקרה זה, סעיף 124א(א) לפקודה קובע, כי המס בגינם של רווחי ההימור הנו בשיעור 25% ללא ניכוי (עלות האופציה בסכום של 1,000 ש"ח), למעט פטור על פי סעיף 9(28) לפקודה(4).

יש לציין, כי במקרה שבו החברה תצטרך לשלם 2,000 ש"ח, הרי יש לה הפסד כלכלי של 1,000 ש"ח, שלא יותר לאור הוראתו המפורשת של סעיף 124א(א) לפקודה.

2.1.3 ריבית חלופית - מיסוי ריבית זאת מחויב רק על פי הסעיפים 3(ט)+3(י) לפקודה. סעיפים אלה קובעים הכנסה רעיונית בתנאים מסוימים, אם הריבית שבין הצדדים, על פי הוראות שני הסעיפים לעיל, אינה על פי הריבית שקבע שר האוצר.

לענייננו, שר האוצר קבע מדד + ריבית בשיעור 4%, והיות שהריבית בשאלה לעיל הנה בשיעור 10%, אין רלוונטיות לסעיפים אלה. יש לציין כי לדעת מלומדים אין לחייב את הריבית החלופית, מפני שהיא מובאת בחשבון ההכנסה החייבת של החברה בכך, שהחברה דורשת הוצאות מימון קטנות יותר (הלוואה מסובסדת).

2.1.3.1 הנפקת אג"ח ללא תשלומים עתיים - כאשר החברה מנפיקה אג"ח ללא תשלומים עתיים, הרי עסקינן באג"ח שהונפקה פחות מן הריבית, ששר האוצר קבע לעניין סעיפים 3(ט) + 3(י) לפקודה. לפיכך, יש לבחון את תחולת הסעיפים לעיל על ענייננו.

תחולת סעיף 3(ט) לפקודה - הסעיף חל על מקבל ההלוואה, כלומר, על החברה המנפיקה את האג"ח. הסעיף קובע את הסיווג של ההכנסה (מקבלת הלוואה זולה) כדלקמן:

א. הלוואה שהתקבלה מלקוחות(5) - הכנסה מסעיף 2(1) לפקודה.

ב. הלוואה שקיבל בעל שליטה (המחזיק יותר מ-5% ממניות החברה), או קרובו מחברה הנמצאת בשליטתו - הכנסה על פי סעיף 2(4) לפקודה.

לפיכך, אם ההנפקה הייתה ללקוחות, ניתן לסווג את הריבית שקבע שר האוצר (מדד + ריבית בשיעור 4%), כהכנסה עסקית (היות שנותן ההלוואה מקבל הלוואה מוזלת, במקום תשלומים על שירותיו). אך לדידי, היות שההנפקה הייתה אליבא דכולי עלמא, ניתן לראות שאין קשר בין השירותים, שסיפקה החברה ללקוחותיה, לבין קבלת ההלוואה המוזלת שהיא קיבלה מכלל הציבור.

אם ההנפקה נעשית לחברה-בת (על פי לשון הסעיף, החברה צריכה להיות "בעל השליטה" בחברה), ניתן לסווג את ההכנסה על פי סעיף 2(4) לפקודה, אך עמדת הרשות הנה, כי אין להחיל את הסעיף על בעל שליטה שהוא יחיד, אלא רק על בעל שליטה שהוא חברה.

מסקנה זאת נשענת על הגדרת "בעל שליטה" והיא נבחנת עם קרובו [קשר דם(6)]. היות שלחברה אין קרוב, הרי אין לסעיף כל תחולה על בעל-שליטה שהוא חברה (התחולה תהיה רלוונטית בבחינת סעיף 3(י) לפקודה).

צא ולמד, כי אי אפשר לחייב את הריבית, ששר האוצר קבע על פי סעיף 3(ט) לפקודה בידי החברה, היות שההלוואה התקבלה ללא קשר לחוב הלקוחות - מה גם, שהיא התקבלה בידי חברה, ולכן אין לה כל תחולה בענייני בעל השליטה.

תחולת סעיף 3(י) לפקודה - הסעיף חל רק על מי שנתן הלוואה ושחייב בניהול חשבונאות כפולה, או מי שחל עליו פרק ב' לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985 [להלן - "חוק התיאומים"](7). סעיף זה לא חל על חוב ספקים; על הלוואה, שחל עליה סעיף 3(ט) לפקודה; על הלוואה, שהיא נכס קבוע על פי תוספת ב' לחוק התיאומים(8). לפיכך יוצא, שהמשקיע באג"ח יכול להיות מחויב על הריבית, שקבע שר האוצר (מדד + ריבית בשיעור 4%), אם הוא חייב הנהלת חשבונות כפולה(9), או חל עליו פרק ב' לחוק התיאומים. כל זה לא יחול אם כן ההשקעה הנה נכס קבוע על פי תוספת ב' לחוק התיאומים.

סעיפים 1(1) ו-1(2) לתוספת ב' לחוק התיאומים קובעים, כי עסקינן בנכס קבוע, בפנקסי חשבונות המשקיעים. לפיכך, יש לרשום את האג"ח כנכס קבוע, ולכן אין תחולה לסעיף 3(י) לפקודה.

צא ולמד, כי אי אפשר לחייב את הריבית, ששר האוצר קבע על פי סעיף 3(י) לפקודה בידי המשקיע, היות שהאג"ח מהווה נכס קבוע בידיו.

2.2 תוצאות המס של המשקיע תוצאות המס הנן נגזרת ממהותו של המשקיע (יחיד / חברה) וממהות עסקיו (ברוקר או אדם פרטי, שאין עסקו בניירות ערך). כדי לבחון את תוצאות המס של המשקיע, יש לראות את התוצאות של החברה המנפיקה.

2.2.1 הכנסות מן הקופונים - לאור האמור לעיל, בסעיף 2.1.1, הרי חלוקת הקופונים מהווה הוצאות מימון לחברה, ומאידך, הכנסות מימון למשקיע, ואין עסקינן בהחזר השקעה, או בקבלת דיבידנד. זאת, היות שאין עסקינן במניות, אלא במכשיר התחייבותי, ולא במכשיר הוני, לכן קבלת הקופונים מהווה הכנסות מימון.

2.2.2 פקיעת האופציה או מימושה - כנזכר לעיל, בסעיף 2.1.2, לאור עקרון הפיצול, הרי יש לראות את המשקיע, כאילו הוא רכש אופציה לעוד חמש שנים בעלות של 1,000 ש"ח (קרן האג"ח) וריבית חלופה. מועד אירוע המס ייקבע על פי תקנות, משמע ביום הפקיעה [תקנה 2(2) לתקנות]. לפיכך, המשקיע ירשום רווח / הפסד הון (בהנחה שאין מדובר בסוחר בניירות ערך) ביום הפקיעה (יום הטלת המטבע). העלות תהיה רק הכספים שהמשקיע שילם בפועל, ולא הפסד עלות הריבית החלופית. יש לציין, כי במקרה זה ניתן לקזז את הפסד ההון (בשנת יצירתו) מהכנסות הריבית, לאור סעיף 92(א)(4)(א) לפקודה. 2.2.2.1 גישת ההימור - יש לציין, כי הרשות יכולה לחייב את רכיב האופציה על פי סעיף 2א לפקודה, כרווח של אדם מהימורים (ראה לעיל, סעיף 2.1.2.1).

במקרה זה, הן המשקיע - שהוא חברה והן המשקיע - שהוא יחיד יהיו כפופים לסעיף 124א(א) לפקודה. סעיף זה קובע, כי המס על ההימור הנו בשיעור 25% ללא ניכוי (עלות האופציה בסכום של 1,000 ש"ח), למעט פטור על פי סעיף 9(28) לפקודה. יש לציין, כי במקרה שבו למשקיע לא יוחזר כספי, הרי יש לו הפסד כלכלי של 1,000 ש"ח, שלא יותר לאור הוראתו המפורשת של סעיף 124א(א) לפקודה.

2.2.3 ריבית חלופית - מיסוי הריבית החלופית מחויב רק על פי הסעיפים 3(ט)+3(י) לפקודה, שלא יחולו בענייננו לאור האמור לעיל, בסעיף 2.1.3.

3. גישת העסקה האחת כפי שנאמר במאמר זה לעיל, בסעיף 1, הרי ניתן לראות במכשיר זה עסקה אחת, אשר על פיה עסקינן באג"ח עתירת סיכון (המשקיע יכול לאבד את כל השקעתו) וגם עתירת תשואה (המשקיע מרוויח 100% רווח וריבית בשיעור 5%, במשך השנים). לפיכך, ניתן להשקיף על כל ההשקעה לעיל, כהשקעה במכשיר פיננסי אחד עתיר סיכון וגם עתיר תשואה. דבר זה דומה כלכלית לאג"ח "זבל", שנסחרת בארה"ב והנה עתירת סיכון, ומאידך, עתירת תשואה. כלומר, הסיכוי להצלחה לקבל תשואה גבוהה הנו 50% ,ומאידך, הסיכון, שלא לקבל גם את קרן ההשקעה, הנו גם 50%, כך שמכשיר זה מדמה הלכה למעשה מכשיר אחד עתיר סיכון.

3.1 תוצאות המס של החברה המנפיקה החברה משולה לחברה, שהנפיקה אג"ח עתירת סיכון לכל דבר ועניין.

3.1.1 חלוקת הקופונים - בהמשך לאמור לעיל, בסעיף 2.1.1, רישומו של תשלום כדיווידנד או כריבית נגזר מן הנכס שבגינו הוא משולם. משמע, אם התשלום הנו בגין פריט הוני, הרי התשלום הנו דיווידנד; ואם התשלום הנו בגין פריט התחייבותי, הרי עסקינן בהוצאות ריבית.

לענייננו, היות שעסקינן באג"ח עתירת סיכון, ברי כי היא תסולק ותיפרע רק מן הנכסים הכספיים של החברה (מזומנים), והיא לא תסולק באמצעות הנפקה, או התחייבות המשפיעה על הונה של החברה.

יש לציין, כי על פי חוק החברות, דיווידנד מחולק רק בגין מניה, ולא בגין אג"ח. לפיכך, בהתאם לעקרון ההקבלה החשבונאי, ייחוס הוצאות ודיווידנד לפריט הוני וייחוס הוצאות מימון לפריט התחייבותי, הרי לאחר שהסקנו, כי באג"ח עתירת סיכון עסקינן, חלוקת הקופונים הנה הוצאות מימון ברמת החברה, שתותר תחת מבחני סעיף 17(1) לפקודה. 3.1.2 פקיעה של האופציה או מימושה - כנזכר לעיל, לאור עקרון העסקה האחת, הרי יש לראות את החברה, כמנפיקת אג"ח עתירת סיכון לעוד חמש שנים תמורת 1,000 ש"ח.

מועד אירוע המס ייקבע לפי הדין הכללי, קרי, פרק ב' לפקודה (ולא לפי פרק ה' לפקודה, היות שהחברה המנפיקה אינה מחזיקה בנכס, אלא מנפיקה בהתחייבות). לפיכך, יש לעמוד על מועד אירוע המס כנאמר להלן.

מועד אירוע המס בהעדר הוראות ספציפיות בפקודה, הפסיקה קבעה, כי יש להיעזר בכללי החשבונאות המקובלים. על פי כללי החשבונאות המקובלים, כאשר חברה מנפיקה שטר חוב התלוי באירוע אקסוגני, החברה תרשום רווח או הפסד רק כאשר יש צפייה סבירה, כי האירוע התממש.

לענייננו, החברה אינה יכולה לדעת, מה תהיה תוצאת הטלת המטבע, ולפיכך עליה להכיר ברווח או בהפסד רק במועד הטלת המטבע. לפיכך, החברה תרשום רווח / הפסד מן האג"ח ביום הפקיעה (יום הטלת המטבע), כמפורט להלן:

רווחים - אם החברה לא תחזיר את קרן האג"ח (תלוי בהטלת מטבע), הרי לחברה תהיה הכנסה לצורכי מס לפי המקורות הבאים:

1. הכנסה מעסק - אם עסקינן בחברה, שהנפקת אג"ח הנה חלק מפעילותה העסקית.

2. הכנסות מימון על פי סעיף 2(4) לפקודה - כאן תעלה השאלה: האם ההכנסה היא "הפרשי הצמדה", או "הפרשי שער" (היות שההגדרה בסעיף 1 לפקודה מגדירה אותם, "כסכום שהוסף" ולא סכום שהורד מחוב)? או "ריבית על איגרות חוב", כהגדרתה בסעיף 1 לפקודה [הגדרת ריבית על אג"ח מגדירה ריבית, שיש לשלם ולא ריבית שיש לגרוע(10)].

3. הכנסה ממחילת חוב [סעיף 3(ב)(3)(א) לפקודה] - היות שבעל האג"ח מחל לחברה על חובה כלפיו.

4. הכנסה מסעיף 2(10) לפקודה. יש לציין, כי מדיניות הרשות הייתה לחייב, כאמור לעיל, הכנסות מירידת מדד, קרי, הלוואה דולרית בשנת 2003, שערכה ירד בשנת 2003 (שער החליפין ירד בשנת 2003) ושחויבו, כאמור לעיל, על פי הנחיה פנימית.

הפסדים - אם החברה תשלם את מלוא הסכום (2,000 ש"ח), הרי ינבעו לה הוצאות / הפסדים. סיווגם של ההפסדים יהיה הפסד עסקי, או הפסד מימוני (על פי סעיף 2(4) לפקודה), (אין הפסד מסעיף 3(ב)(3)(א) לפקודה, או מסעיף 2(10) לפקודה).

3.1.2 גישת ההימור / ריבית חלופית - היות שעסקינן במכשיר אחד, שאינו בר הפרדה, אין כל מקום לגישת ההימור, שהרי רק באג"ח מסוכנת עסקינן.

היות שעסקינן במכשיר אחד, שהנו אג"ח עתירת סיכון, יש לבחון: האם יש לחייב במס את הריבית החלופית. הכנסה רעיונית בגין ריבית חלופית מחויבת רק על פי הסעיפים 3(ט)+3(י) לפקודה. הוראות אלה קובעות, בתנאים מסוימים, הכנסה רעיונית, אם הריבית בין הצדדים אינה על פי הריבית, שקבע שר האוצר.

לענייננו, שר האוצר קבע מדד +ריבית בשיעור 4%, והיות שהריבית בשאלה הנה בשיעור 5%, אין רלוונטיות לסעיפים אלה. יש לציין, כי לדעת מלומדים אין לחייב את הריבית החלופית, היות שהיא מובאת בחשבון ההכנסה החייבת של החברה בכך, שהחברה דורשת הוצאות מימון קטנות יותר (הלוואה מסובסדת).

3.2 תוצאות המס של המשקיע תוצאות המס הן נגזרת ממהותו של המשקיע (יחיד / חברה) וממהות עסקיו (ברוקר או אדם פרטי, שאין עסקם בניירות ערך). כדי לבחון את תוצאות המס של המשקיע, יש לראות את התוצאות של החברה המנפיקה.

3.2.1 הכנסות מן הקופונים - לאור האמור לעיל, בסעיף 3.1.1, הרי חלוקת הקופונים מהווה הוצאות מימון לחברה, ומאידך, הכנסות מימון למשקיע, ואין עסקינן בהחזר השקעה, או בקבלת דיווידנד. זאת, היות שאין עסקינן במניות, אלא במכשיר התחייבותי ולא במכשיר הוני. לכן, קבלת הקופונים מהווה הכנסות מימון.

3.2.1.1 הנפקת אג"ח ללא תשלומים עתיים - לעניין זה אין שינוי מן האמור לעיל, בסעיף 2.1.3.1.

3.2.2 בפקיעה - כנזכר לעיל בסעיף 3, יש לראות את המשקיע כאילו רכש אג"ח עתירת סיכון, שמועד פדיונה הוא לעוד חמש שנים בעלות של 1,000 ש"ח. מועד אירוע המס ייקבע על פי סעיף 88 לפקודה בעת ה"מכירה", שהנה המועד שבו יצא הנכס (האג"ח) מרשותו. לפיכך, המשקיע ירשום רווח(11) / הפסד הון [בהנחה שאין מדובר בסוחר בניירות ערך(12)] וביום הפקיעה (יום הטלת המטבע), העלות תהיה 1,000 ש"ח. יש לציין, כי אם למשקיע נבע הפסד הון, הרי לאור סעיף 92(א)(4)(א) לפקודה ניתן לקזז את הפסד ההון מהכנסות הריבית באותה שנת מס.

3.2.3 גישת ההימור והריבית החלופית - כנזכר לעיל, בסעיף 3.1.2, אין רלוונטיות למיסוי רכיב אופציות ההימור ואין רלוונטיות למיסוי לריבית החלופית. זאת, היות שהיא מקופלת בתוך התשואה של האג"ח עתירת הסיכון, שכנזכר לעיל יש לראותה כמקשה אחת.

הערות הכותב: (1) ראה מיסים י"ט/5 (אוקטובר 2005), א-35. (2) מועד אירוע המס בגין רכיב האג"ח הנו חסר משמעות, היות שלפי גישת הפיצול, האג"ח הנה נומינלית (חוזרת למשקיע על פי ערכה ביום ההנפקה). לכן לא צפוי רווח או הפסד ממנה. לעניין מועד אירוע המס בגין רכיב האג"ח, ראה להלן, סעיף 3.1.2, במאמר זה. (3) ראה סעיף 5.5 למאמרם של עו"ד ד"ר אברהם אלתר; עו"ד (רו"ח) רונן ארויו: "מיסוי עסקאות עתידיות: על הסדרי החקיקה החדשים ועל אי הסדרים שבעטים", במיסים י"ז/4 (אוגוסט 2003), א-38. במאמר, הכותבים קובעים: "מהותו של הימור היא זכייה בכסף או בשווה-כסף כתוצאה מניחוש של דבר", ולפיכך "אין לראות הכנסה מפעילות בעסקאות עתידיות, או לצורך העניין אפילו מהשקעה בני"ע בבורסה, כ'הימור'. זו אינה תכלית החקיקה". היות שאין לומר, כי תוצאה של מסחר בניירות ערך תלויה בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת, לכן אין פעילות זו מהווה "הימור". מסקנה זו אינה מתיישבת עם העובדות שבענייננו, היות שכל הרווח או ההפסד תלויים רק בהטלת מטבע. לפיכך, ניתן לומר, כי עסקינן בהימור. (4) הסעיף קובע פטור בגין כל כרטיס הימור. במקרה זה עולה השאלה: האם בגין כל אג"ח בערכה הנקוב, או בגין כל האג"ח ? (5) זולת אם הוכיח, שקיבל את ההלוואה, ללא קשר לשירותים שסיפק. (6) ראה את ההפניה בהגדרה, בסעיף 3(ט) לפקודה לסעיף 76(ד)(1) לפקודה. (7) על פי מכלול הוראות חוק זה ניתן לראות, כי לנישום פרק ב' על פי חוק זה, יש הגנה על הונו העצמי. (8) ראה סעיפים 3(י)(1) ו-3(י)(3) לפקודה. (9) החיוב לכפולה הנו על מי שהוא בעל פעילות עסקית מעל מחזור מסוים (ראה הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973). (10) לעניין זה ראה את מאמרם של ארז עיני ומיכה דוד: "שחיקת התחייבויות - האומנם אין המדובר ב'הכנסה' ?", מיסים טז/5 (אוקטובר 2002), א-153. (11) יש לציין, כי לדעתי, אין עסקינן בהכנסות מ"ניכיון", אלא ברווח הון. שכן, הכנסות מניכיון הן כדאיות ביום הפקיעה - מה שלא כן בענניינו. (12) יש לציין, כי הרשות גורסת, שככול שההשקעה הנה עתירת סיכון, כך היא תיטה לסווגה כהכנסה פירותית (עסקת אקראי), ולא כהכנסה הונית. ראה לעניין זה, חוזר מס הכנסה 13/2004 - משפטית "סיווג הכנסות ממכירת ניירות ערך ומעסקאות עתידיות הנסחרים בבורסה כהכנסה פירותית או הונית", מיסים יח/4 (אוגוסט 2004), ג-42.

הכותב - ממשרד עו"ד אבישי מלכא ושות', משרד מומחה למסים.