בלעדי - זה לא "מי היה קודם?"
חוקי אבל מסריח. במדינה בה הנשיא הואשם באונס, שר המשפטים במעשה מגונה, שר המשטרה בקידום קצינים ממרכז הליכוד וביותר מ-60 מינויים פוליטיים בשנתיים, כשר לאיכות הסביבה (איכות, אמרנו?) קשה להפתיע את העיתונות, אבל ממש קשה.
אבל הבוקר היו מי שהצליחו להפתיע אותי.
עיתונות (אם בעיתון המודפס או ברדיו, טלוויזיה, איטנרנט) הפכה לאחד מהזירות התחרותיות ביותר שיש בעולם העסקי. כולנו - עיתונאים, עורכים, מוציאים לאור, מנסים להגיע בכל יום ובכל שעה לידיעה שהמתחרים טרם הצליחו לשים עליה יד. התחרות הפרועה בינינו הפכה אותנו לעיוורים לא פעם, לצורך בחשיפה ראויה של הדרך בה אנו מתנהלים. אני אומר אנו, כי אין כלי תקשורת במדינה שלא עושה טעויות, במקרה הטוב, והטעיות במקרים הרעים בדרך לידיעה או הכתבה הבאה שנגיש לכם - הקוראים.
לפני שניגש לסיפור של הבוקר - יאמר לזכות העיתונות הישראלית, כי רוב הפעילות בה היא חוקית, כלומר, כזו העומדת במבחן החוקיות המשפטית הטהור. אולם המצב ההולך ומחריף של תחרות עזה בין כלי התקשורת - והעובדה שרוב החומר שעיתונות מפרסמת כיום מגיע מאנשי יחסי ציבור, יועצי תקשורת ודוברים לכל העיתונאים בצורה שווה, משאיר אותי לא פעם פעור פה לנוכח כמות ההטעיות שמבוצעות בעיתונות - בשם התחרות, בשם הצורך לנצח. חוקי, אבל מסריח.
בלעדי? ראשוני? לפני כולם? אפשר להתנגח בעניין הרלוונטיות של פרסומים מסויימים. כלומר, אפשר למשל להתווכח על שאלות כמו: "עד כמה זה רלוונטי לחשוף את משכורות של מנהלי הכספים של חברות ציבוריות?", או: "כמה מעניינת באמת העובדה שמנכ"ל שכיר כלשהו קיבל מכונית יקרה חדשה?". אך אין וויכוח בעניין הצורך בלעשות את זה כמו שצריך. כלומר, לומר את האמת - גם אם "הפסדנו" בתחרות מול העיתון, האתר או הערוץ המתחרה.
כל עיתונאי זב חוטם יודע, כי הקורא יעריך אותו מאוד, אם יחשוף בפניו מידע רלוונטי לו - כזה אשר יוכל לשמש אותו כדי לקדם את מטרותיו. על אחת כמה וכמה, צפוי כי הקורא יחשוב טובות על העיתונאי אם יוכל "להשיג" עבורו את המידע לפני כל מתחריו בעיתונים וכלי התקשורת האחרים.
מאחורי הקלעים של העיתונות - בעיקר העיתונות הכלכלית, ניצבים המון אנשים המזרימים לעיתונאים מידע. חלקו חשוב יותר לקוראים, חלקו פחות. חלק ממנו מגיע לבודדים או אפילו לעיתונאי בודד אחד ויחיד ש"זכה" לקבל ידיעה שלא הועברה לאיש מלבדו - זו ידיעה בלעדית. באתרי האינטרנט יש הרי חשיבות גדולה לעובדה שהיינו קודם, כי במקרים רבים אתרים אחרים ירגישו צורך ליידע את הקורא שלהם על הסיפור שכבר פרסם המתחרה ויפרסמו גרסה כלשהי של הידיעה - לעיתים עם תוספות, ולעיתים לא. לכן, מוצמד בחלק מהאתרים לידיעה שהינה באמת בלעדית - תג בצבע אדום עם הכיתוב "בלעדי". ועל זה נאמר: מה שמגיע - מגיע.
כמו כן, לפעמים יעדיפו מסיבות שונות אותם "מקורות" מידע להעביר את המידע לעיתונאי מסויים, לפני שיעבירו אותו לאחרים. לפרסום כזה קוראים בעיתונות - ידיעה ראשונית.
הקוראים אינם יודעים בדרך כלל, כי חלק לא קטן מהחומר מגיע אל העיתונות מאותם מקורות באותה השעה. לכן, לא פעם (בעיקר באתרי אינטרנט חדשותיים וכלכליים) - עיתונאי זריז שהצליח לפרסם ידיעה אשר הגיעה אליו ממקור שברור כי העביר את החומר גם למתחרים, יצרף לידיעה דיווח, לפיו זו "ידיעה ראשונית", או "פרסום לפני כולם". זהו עניין שבשגרה, המצביע על יעילות המערכת העיתונאית בו עובד אותו עיתונאי.
אך בשם אותה תחרות, הגבולות בין "בלעדי" ו"ראשוני" הולכים בזמן האחרון ומטשטשים מאוד.
אתיקה שמתיקה. הנה כך הבוקר מתקבצים יחד שני סיפורים רעים על הנעשה מאחורי הקלעים של העיתונות בישראל. הבוקר פרסמה כתבת של האתר/עיתון דה-מרקר ידיעה, על כך שמשרד הפרסום של חברת הביטוח מגדל, גייס עבור קמפיין פרסום שלו במגזר החרדי כמה מבכירי העיתונאים החרדיים, ש"ימליצו" בפרסומות על מגדל, כמתאימה ביותר לחרדים בישראל.
עניין מכעיס מאוד, שכן ברור לכולם כי עיתונאי יתקשה לפרסם בעתיד ידיעות המזיקות לחברה שהפכה למשלמת המשכורת שלו (אם יגלה עניין כלשהו שאיננו "כשר" במגדל).
צריך לומר כאן שהכתבת כתבה את החומר שהועבר אליה על ידי אנשי יחסי הציבור של מגדל, וטרחה ודיברה עם אחד מהעיתונאים החרדיים שיופיעו בפרסומות (שלא ממש הסביר מדוע זה נראה לו בסדר). היא אף דיברה עם חברת מגדל וקיבלה ממנה תגובה, לפיה, אין הם משלמים כסף לעיתונאים הללו, אך בהחלט יתגמלו אותם בדרכים אחרות. גם זה יפה. יפה מאוד. הכתבת יצרה כתבה שעניינה כנראה לא מעט קוראים של העיתון-אתר בו היא עובדת. אך כאן מגיע הספין בסיפור.
בדה-מרקר אכן הקדימו את כולם, גם אותי. העיתון פרסם את הידיעה לפני פרסומה ב-Bizportal, אולם למרות שברור כי העיתונאית ידעה שההודעה על הקמפיין הגיעה לרוב כלי התקשרות בתחום הכלכלי בישראל, החליטו בדה-מרקר להתעלם מכך ופרסמו את הידיעה באתר האינטרנט שלהם תחת הסיווג - "בלעדי".

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- יותר נשים חרדיות בהייטק, מספר הגברים חרדים והערבים נותר נמוך
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

לבנון בין משבר לתקווה: כלכלה קורסת, רפורמות מתחילות והשקעות זרות חוזרות
בורסת לבנון, מהעתיקות במזרח התיכון מאז 1920, מציגה תמונה עגומה: מדד BLOM צנח ב-23% בשנה האחרונה. המדד משקף משבר כלכלי עמוק המשפיע על כל תחומי החיים, אך לצד התמונה האפלה צומחים גם סימני תקווה ראשונים.
בורסת ביירות, שהוקמה ב-1920 ואחת הוותיקות במזרח התיכון, היא בורסה במלחמה. המלחמה של ישראל בחיזבאללה וחוסר היכולת של לבנון להשתלט על ארגון הטרור מייצר אי וודאות גם לגבי ההמשך. המלחמה פגעה בכלכלה, הגדילה את אי הוודאות, אבל גם קודם הכלכלה הלבנונית היתה בקריסה ונשענה על לבנונים בחו"ל שמעבירים כספים לבני המשפחה.
מדד BLOM של המניות הנרכזיות בבורסה ירד בכ-23% ב-2025, ועמד על 1,888 נקודות בסוף דצמבר, וזאת על רקע משבר פיננסי מתמשך שהחל ב-2019 והוביל לאובדן 40% מהתמ"ג. הבנקים איבדו מעל 72 מיליארד דולר. עם זאת, יש קצת סימני התאוששות לאחר הפסקת האש בנובמבר 2024 והקמת ממשלה חדשה בתחילת 2025, עם צמיחה צפויה של 3.5%-4.7% בתמ"ג.
הממשלה קידמה רפורמות בעיקר בבנקאות, לצד צעדים תקציביים לקיצוץ הוצאות, רפורמת מסים ושקיפות. הבנק העולמי מציין כי לבנון לקראת תקציב מאוזן, גירעון חשבון שוטף 15% ואינפלציה של 15%. אלו לא נתונים טובים, אבל מעודדים לעומת העבר.
הירידות בבורסה מבטאות את המצב - תוצאות חלשות על רקע משבר קשה. מדד CLFI (מדד מניות הפיננסים) ירד מ-983 ל-791, כ-20% מהשיא; CLCI (בנייה) מ-6,679 ל-4,365 נקודות. השאלה מה יהיה בהמשך? המצב הביטחוני עדיין מתוח: הפסקת אש מחייבת פירוק חיזבאללה מדרום לליטני עד סוף 2025, אך זה לא קורה, וישראל מגיבה. אם לבנון לא תצליח להשתלט על חיזבאללה, התקיפות במרכז לבנון ובירות יכולות לחזור.
- ארה״ב ומדינות המפרץ לוחצות לפירוק חיזבאללה מנשקו - לבנון על סף עימות חדש
- איך הפכה לבנון מבת ערובה של חיזבאללה למדינה השולטת בגורלה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בשנה האחרונה יש התאוששות בתיירות שעלתה בכ-20% עם 2.8 מיליון מבקרים. במקביל, מדינות מפרץ בשיחות עם הממשל על סיוע וזרם ההשקעות הזרות עלה ב-50% ל-1.45 מיליארד דולר
מהו מצב מדד BLOM נכון לסוף דצמבר 2025?
