מדיניות עידוד לקצבה - האמנם ?

בשנים האחרונות, אנו עדים למדיניות ברורה של משרד האוצר, המעודדת את החיסכון הפנסיוני על פני החיסכון ההוני.

בחודש יוני 2006, משרד האוצר הוציא טיוטת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 [להלן - "הפקודה"], שממשיכה את הקו לעיל, אולם מנגד יש בהצעת החוק בעיה, העלולה לגרום לחלק מן הציבור, שלא ללכת בכיוון שמתווים קברניטי המשרד.

סקירת החקיקה בשנים האחרונות 1. עד יום 31.12.1999 ניתן היה למשוך כספים, שיועדו לקצבה ולתגמולים על פי כללי המשיכה הרגילים. מיום 1.1.2000 שונו כללי משיכת כספי קצבה ונקבע, שניתן להוציא כספים אלה רק במקרים מיוחדים (מיעוט הכנסות, מחלות נכות ופטירה). סעיף 87 לפקודה תוקן ונקבע שעל כספים, שיועדו לקצבה ונמשכו בצורת תגמולים, יוטל מס על פי השיעור הגבוה בין 35% לבין המס השולי. עקב כך קטנו באופן משמעותי משיכות כספי הקצבה, והם אכן הושארו למטרת תשלום פנסיה. 2. חקיקת סעיף 3(ה3) לפקודה - תקרת ההפרשה בגין תגמולים היא 7,300 ש"ח לחודש, בעוד תקרת ההפרשה לקצבה היא ארבע פעמים השכר הממוצע במשק (29,532 ש"ח). החקיקה גורמת אפוא להעדפה ברורה למסלול הקצבה לבעלי השכר הבינוני ומעלה. 3. תיקון 3 לפקודה - התיקון, שחל מיום 1.1.2006, גרם לביטול החיסכון בקופת גמל [להלן - "קופ"ג"] לטווח הארוך. חלקו הראשון של התיקון ביטל למשך 15 שנה את החיסכון של הקופ"ג. כספים, שהופקדו מיום 1.1.2006, יוכלו להימשך ללא חיוב במס רק בגיל 60 + חמש שנות ותק. חלקו השני של התיקון קבע, שהפקדה בקופ"ג עמית עצמאי, באשר ליליד שנת 1961 ומעלה, תיתכן אך ורק אם הופקד רובד ראשוני בקצבה (בשיעור 16% מן השכר הממוצע במשק). התיקון גרם, למעשה, לביטול החיסכון לטווח הביניים ולהפניית כספים לחיסכון לטווח ארוך, למטרת קצבה, או לחיסכון לטווח קצר בבנק. בטיוטת החקיקה, משרד האוצר המשיך את המדיניות לעיל וקבע את השינויים הבאים: 1. שינוי סעיף 47 לפקודה - הגדלת התקרות, המקנות הטבות מס, עד לכפל התקרה הקיימת. כיום, ניתן לקבל הטבות עד לסכום של 87,600 ש"ח. שינוי החקיקה הצפוי מגדיל את ההטבה לסכום של 175,200 ש"ח. 2. הגדלת שיעור הניכוי ל-11% בגין חלק הסכום של עד 87,600 ש"ח, ואפשרות לשיעור ניכוי של 11% נוספים, בגין חלק הסכום מ-87,600 ש"ח לסכום של 175,200 ש"ח. ההטבה תינתן רק למי שעומד בתנאי ההפקדה המינימלית לקצבה. כל השינויים האמורים לעיל, אכן מעודדים הפקדה בקצבה על פני ההפקדה במסלול ההוני, אך בטיוטת הצעת החוק יש שינוי נוסף והוא: הוספת הגדרת "הכנסה מבוטחת". ההגדרה קובעת: הכנסה זו היא ההכנסה, שבשלה המעביד שילם לתגמולים או לקצבה (חלק שכר עם זכויות) בעד עובדו. הטיוטה מגדירה את ההכנסה הזאת, כהכנסה הראשונה שיש להביא בחשבון בחישוב הניכוי. משמעות התיקון היא, שבניגוד למצב, שבו ניתן היה להפקיד כספים לקופ"ג כנגד הכנסה ללא זכויות וללא קשר לשכרו של העובד, הרי במצב החדש לא יינתנו הטבות מס למי ששכרו המבוטח עולה על התקרה. דוגמה: המשכורת היא 300 אלף ש"ח. מתוכה, 190 אלף ש"ח הם משכורת מבוטחת (הפקדה בקופ"ג לתגמולים). על פי החוק הקיים, המבוטח יוכל להפקיד לקופ"ג וליהנות מהטבת מס על כל הסכום שאינו מבוטח - 110 אלף ש"ח. על פי הטיוטה - מבוטח לא יוכל ליהנות מניכוי, כיוון ששכרו המבוטח עולה על התקרה - 187,200 ש"ח. כתוצאה מהצעה זו, עובד שאין לו כל חיסכון לקצבה לא ירצה להפקיד כספים במסלול זה, כיוון שהוא לא יקבל הטבת מס בגינם. כך, משרד האוצר מפספס את המטרה, מכיוון שברמות שכר נמוכות יותר אין מתבצעות בדרך כלל הפקדות עצמאיות בעבור קצבה, עקב שיקולי תקציב חודשי. קהל היעד, שאמור היה לבצע הפקדות עצמאיות לקצבה, הוא בעלי השכר הבינוני ומעלה, והם יוותרו על ההפקדה לאור השינוי המוצע. לדעתי, יש מקום לשקול מחדש את השינוי המוצע, בנוגע להגדרת המשכורת המבוטחת, ולהשאיר את האפשרות להמשיך להפקיד כספים בקופ"ג כעמית עצמאי.

הכותב - מומחה למיסוי יחיד ולקופות גמל; ומנהל את היחידה ללימודי חוץ בקריה האקדמית קריית אונו.