כפל פחת בגין עבודה במשמרות פסע אחד לפני הביטול

חיבור זה יראה כי שאלה זו לא תהיה יותר שכיחה בין הבריות בעקבות פס"ד חדש (עמ"ה 509/04 הקודחים שבת בע"מ נ' פ"ש אשקלון).

תקנה 4 לתקנות הפחת קובעת כהאי לישנא: ".....בתנאי כי אם נוכח פקיד השומה במקרה כל שהוא, כי קיימת כליה ובליה למעלה מן השיעור הרגיל, מחמת שעובדים במשמרות נוספות, יכול הוא להרשות כי אותם הניכויים יחושבו לפי מכסות אחוזים שימצא לנכון, ובלבד שלא יעלו על כפל מכסות האחוזים שפורטו באותה התוספת.". (הדגשה לא במקור)

תקנה זו היוותה במשך השנים סלע המחלוקת בין הנישום לפ"ש, בעוד הנישומים טענו כי הם זכאים לכפל פחת בגין עבודה במשמרות היות והציוד מתכלה ומתבלה מעל הרגיל, מאידך טען פ"ש כי הציוד לא מתקלה מעל הרגיל או כי שיעור הפחת טומן בחובו עבודה במשמרות לגבי הציוד הנדון (ראה עמ"ה 23/95, פז-גז, חב' לשיווק בע"מ נ' פשמ"ג. שם המחלוקת הייתה, האם זכאית החברה לכפל פחת מואץ בגין עבודה במשמרות של מוני הגז).

בעניין הקודחים האמור ביקשה חברה כפל בגין כליה ובליה מעל הרגיל בגין ציוד כבד המשמש את העובד במשמרות. יש לציין, כי פ"ש הסכים לכך בשנות מס קודמות במסגרת הסכם פשרה, אלא שכיום העלה פ"ש טענה חדשה, לפיה אין החברה יכולה לקבל פחת מואץ בגין כפל משמרות היות והינה נישומה פרק ב' לחוק התיאומים, ועל נישום פרק ב' לחוק התיאומים חל סעיף 3(א) לחוק התיאומים שקובע כדלקמן:

"על אף האמור בכל דין, הפחת שהנישום זכאי לו לגבי נכסים קבועים יהא בשיעורים שייקבעו בתקנות שיתקין שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת. (הדגשה לא במקור)." (הדגשה לא במקור)

כלומר פ"ש טען משנכנס הנישום לתחולת חוק התיאומים חלות עליו תקנות הפחת שחוקקו מכוח חוק התאומים, על אף האמור בכל דין, ולא תקנות הפחת 1941. יש לציין כי, תקנות הפחת שחוקקו מכוח חוק התיאומים נעדרות הוראה המסמיכה אותו לקבוע כפל פחת בגין כליה ובליה, ולפיכך אין לו סמכות חוקית לתת לנישום כפל פחת (ובלשון בית המשפט בפס"ד הקודחים "לאור הוראה ברורה ומפורשת זו של חוק התיאומים, מנוע איפוא המשיב מהעלאת שיעור הפחת לציוד המערערת מעבר לשיעור של 20% הקבוע לעניין זה בתקנות הפחת או בכל דין אחר."). טענה זו הייתה ידועה שנים לצדדים, אך כאשר הגיעה לפתחו של בית המשפט, הכריע בית המשפט לטובת לשון החוק אשר אינה משתמעת לשתי פנים.

לא למותר להוסיף, כי במקרים חריגים גם התקנות, מכוח חוק התיאומים יאפשרו כפל פחת מואץ בגין כליה ובליה. מצב זה אפשרי לאור תקנה 5 הקובעת כי "שיעור הפחת בשל נכס קבוע שתקנות 2 עד 4 אינן חלות לגביו, יהיו שיעורי הפחת שנקבעו בתקנות הפחת". כלומר אם תקנה 2-4 לא חלות יש לייבא את שיעור הפחת לפי תקנות הפחת 1941, ושם יש סמכות לפ"ש לתת כפל פחת מואץ.

חריג שני מוזכר בתקנה 3 ו 4 לתקנות הפחת שחוקקו מכוח חוק התאומים, שקובעים, שהפחת בשל נכס שחוק לעידוד השקעות הון או חוק לעידוד השקעות הון בחקלאות חלים עליו, יהיה לפי בחירת הנישום לפי חוקי העידוד או לפי התקנות. כלומר חברה שחוק עידוד חל עליה יכולה לבחור פחת בהתאם לחוק עידוד ולא לפי התקנות.

סעיף 42 לחוק עידוד קובע, כי הפחת בגין מכונות או ציוד יהיה במכסה של 200% מהקבוע בתקנות הפחת משנת 1941 וסעיף 43 לחוק עידוד, מאפשר לפ"ש לפי שיקול דעתו להתיר פחת במכסה של 250% ממכסת הפחת הקבועה בתקנות מס הכנסה (פחת), 1941. יש לציין כי, ד"ר אברהם אלתר ועו"ד מאיר לביא, במאמרם "כפל פחת מואץ", מגיעים למסקנה, כי ניתן לבקש כפל פחת לפי התקנות משנת 1941 בגין כליה ובליה מעבר לרגיל וגם פחת מוגדל לפי סעיף 43 לחוק עידוד.

יוצא מכל האמור, כי נישום פרק ב' לחוק התיאומים לא יכול לבקש מפ"ש כפל פחת בגין כליה ובליה מעל הרגיל (למעט מקרים חריגים). בדיקת תחולתו של פרק ב' על הנישומים מגלה, כי הוא כולל מרבית הנישומים, היות והוא חל על כל חברה שיש לה עסק ובמקרה של יחיד או שותפות בתנאי שהם חייבים לנהל פנקסים לפי שיטת החשבונאות הכפולה.

"כרטיס היציאה" מחוק התיאומים מופיע בסעיף 27(ג) לחוק התיאומים, לפי סעיף זה בכדי לצאת מחוק התיאומים אסור לדרוש הוצאות מימון וכן לעמוד בתנאים הבאים: 1. נישום שאין לו הכנסה מעסק. 2. חברת מעטים שחייבת לנהל את פנקסי חשבונותיה לפי תוספת ה' להוראות מס הכנסה . 3. יחיד או שותפות שכל שותפיה במשך כל שנת המס הם יחידים, ובלבד שאינם חייבים לנהל את פנקסיהם לפי השיטה הכפולה.

צא ולמד, כי חברה בעלת עסק ויחיד או שותפות החייבים לנהל כפולה, יהיו חייבים ליישם את הוראות פרק ב' לחוק התיאומים ולפיכך תמיד תישלל מהם האפשרות לבקשת כפל פחת בגין שחיקה מעל הרגיל למעט חריגים שנמנו לעיל. היות ומרבית הנישומים הינם חברות או נישומים החייבים כפולה יוצא כי, נדירים המקרים בהם ניתן לבקש כפל פחת בגין כליה מעל הרגיל.

הכתבה באדיבות "מס פקס" משרד ברון-גולדמן ושות'