הכנסות מעסקאות בני"ע המגיעות כדי "עסק"
עמ"ה 1061/01 מגיד רפאל נגד פקיד שומה פתח תקווה ניתן ביום 12/9/2006. העובדות --------- המערער (שלא היה מיוצג) עבד כמנהל מחלקת השקעות ב"אררט חברה לביטוח", בשנים 1994-1992. בשנת 1997, המערער הועמד לדין פלילי (ת"א) ת.פ. 2592/97 והורשע בעבירות של ניירות ערך. בית המשפט שם קבע, כי המערער הפיק הכנסה של 1.8 מיליון ש"ח מפעילותו בניירות ערך. בעקבות כך, המשיב הוציא שומה למערער, המגדירה את הכנסתו מן הפעילות בניירות ערך, כהכנסה מעסק או ממשלח יד, כהגדרתם בסעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א-1961 (נוסח חדש) [להלן - "הפקודה"]. לחלופין, ההכנסה לעיל סווגה כהכנסה מן הסוג, הנזכר בסעיף 2(2) לפקודה, ולחילופי חלופין - כ"השתכרות ... מכל מקור אחר" - על פי סעיף 2(10) לפקודה. המערער טען, כי פעילותו אינה מגעת כדי "עסק". הוא היה שכיר של חברת אררט ולא סוחר בניירות ערך. כן טען המערער, כי היה זכאי לפטור ממס על רווחיו, שצמחו מפעילות בניירות ערך בבורסה, בישראל, בהתאם ל"צו הפטור" שהיה בתוקף, בשנת 1993 - צו מס הכנסה (פטור ממס על ריווח הון ממכירת מניות), התשמ"ב-1981. המערער טען, כי ככל שייקבע שהוא חב במס כתוצאה מפעילותו, כך יש לנכות סכומים שונים מן הכנסותיו. המשיב טען, כי יש למסות את הכנסותיו של המערער, כתוצאה מפעילותו בניירות ערך, כהכנסות אשר הופקו מעסק. זאת, על פי המבחנים אשר נקבעו בפסק הדין, בעניין עמ"ה 35/82, מזרחי יצחק נ' פקיד שומה ירושלים. המשיב טען, כי המערער לא הציג כל אסמכתה בקשר עם הוצאותיו ולא הוכיח, כי נגרמו לו הפסדים, כתוצאה מן המסחר שניהל בניירות ערך, בשנת 1993, היא שנת המס שבערעור. כב' השופט מגן אלטוביה: ---------------------- בית המשפט דחה את טענתו של המערער בגין ביטול הליך הערעור, כתוצאה מנוכחות האנשים באולם. בית המשפט מודע להוראת סעיף 154(ג) לפקודה ומקפיד על קיומה. ככל שהמערער סבר, כי אין נוהגים על פי הוראות הפקודה, כך היה עליו להתריע על העניין במועד הדיון בבית המשפט. מבחינת התשתית העובדתית, ששימשה את בית המשפט בהכרעתו, בקשר להתנהלות המערער, הרי הדין עם המשיב המפנה לממצאים בהליך הפלילי. באשר לבחינת סיווג רווחיו של המערער מפעילותו בשוק ההון, הרי בפסק הדין, בעניין בע"א 9412/03, עמי חזן נ' פקיד שומה נתניה, בית המשפט העליון סיכם את ההלכה בדבר המבחנים לסיווג עסקה, כעסקה הונית או כעסקה פירותית. כדי לסווג את פעולות המערער, בית המשפט בחן אותן לאור מבחני עסק וקבע, כי הכנסתו של המערער, כתוצאה מפעילות בניירות ערך, הנה הכנסה אשר הופקה מעסק או ממשלח יד, כהגדרתה בסעיף 2(1) לפקודה. באשר להוצאות שונות שדרש המערער, בית המשפט קבע, מה הן ההוצאות אשר יש להתיר בניכוי. הכנסתו של המערער היא מעסק בניכוי ההוצאות שהותרו. הערעור התקבל בחלקו.