חיוב מעביד בגין פגיעה שארעה סמוך לניתוק יחסי עבודה
דני המועסק כמנהל שיווק בחברת ביטוח פוטר מעבודתו תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודש לפיטוריו. דני נדרש להמשיך בעבודתו בכל תקופת ההודעה המוקדמת. כיומיים לפני המועד שנקצב לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים (בתום חודש ההודעה המוקדמת) נפגע דני בתאונת דרכים בדרכו לעבודה. פגיעתו של דני הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ודני קיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי כחודשיים.
להפתעתו הרבה של מנכ"ל החברה, חוייבה החברה בדמי ביטוח בגין 12 ימי הפגיעה הראשונים ששולמו לדני, למרות שיומיים לאחר הפגיעה נותקו יחסי העבודה בין הצדדים. לטענת מנכ"ל החברה הוא חייב בדמי ביטוח מקסימום בגין יום פגיעה אחד, שכן עבור יום הפגיעה שילם לדני את שכרו הרגיל. האם יש ממש בטענתו?
בסעיף 94(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), מוגדר "מעביד" - מי שבעת הפגיעה התקיימו, בינו לבין הנפגע, יחסי עובד מעביד. בסעיף 94(ב)(1)(א) לחוק נקבע כי המעביד (כהגדרתו לעיל) יחזיר למוסד את סכום דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד "תקופת הזכאות הראשונה" – שנים עשר הימים הראשונים שבעדם זכאי הנפגע לדמי פגיעה. לפיכך, על החברה יהיה לשאת בדמי הביטוח בגין 12 ימי הפגיעה הראשונים, למרות שיחסי העבודה נותקו כיומיים לאחר הפגיעה.
