חיוב במע"מ בגין פירות השקעת כספים בחשבון בנייה

ע"ש 1085/03 ח. מיתר לבנין בע"מ נ. מע"מ פ"ת

הערעור הינו על החלטת המשיב בהשגת המערערת, בה דחה המשיב את גישת המערערת, על פיה יש להבחין בין הכנסות החייבות במס הנובעות מביצוע עבודות בנייה, לבין הכנסות פיננסיות, לעניין חיוב במע"מ.

השגת המערערת, חברה קבלנית, התמקדה בעניין חיובה במס על סכומים בסך של כ-11 מליון ₪ אשר, לטענתה, אינם חלק מהתמורה המוסכמת בינה לבין רוכשי דירות בפרוייקט בנה ביתך בשכונת עמישב בפ"ת (להלן - הפרוייקט). המערערת טענה כי הסכום פטור ממס, מאחר ומקורו בהכנסות מריבית פק"מ, הפרשי שער, ריבית על פקדון צמוד דולרי והפרשי ערך מפקדונות קרנות נאמנות.

התמורה בשל הזמנת הבנייה מאת המערערת, שולמה על ידי רוכשי הדירות והופקדה בחשבונות סגורים. לבנק אשר ליווה את הפרוייקט ניתנה הרשאה לשלם מתוך כספים אלה למערערת, בהתאם להתקדמות הבנייה והוצאות אחרות.

המשיב טען כי הפירות שהצטברו בחשבון ממועד ההפקדה עד למועד התשלום למערערת, דינם כדין הכספים אשר הופקדו בחשבון הבנייה, לענין חיוב במע"מ.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק

השאלה המהותית שבה יש להכריע היא, האם פירות השקעת הכספים בחשבון הבנייה אשר הצטברו מיום הפקדתם ע"י המשתכנים עד להעברתם לידי המערערת, חייבים במע"מ. התשובה לשאלה זו כרוכה בקביעה האם יש לראות בפירות כחלק מהמחיר או מהתמורה עבור רכישת דירות על ידי המשתכנים.

לצורך הכרעה זו לא נדרשת קביעה חד משמעית במחלוקת, האם חשבון הבנייה שייך למשתכנים או שייך למערערת. עם זאת, נראה כי לא ניתן לומר שהחשבון עצמו שייך למערערת, וכי יש לכן לראות את הפירות ככספים אשר צמחו באופן עצמאי ללא כל קשר לעסקה שעל פיה הופקדו הכספים בחשבון הבנייה.

חשבון הבנייה נועד למעשה לשמור על כספיהם של המשתכנים וליצור מנגנון פיקוח על דרך התשלום לקבלן. במבחן הזיקה, קרוב חשבון הבנייה יותר למשתכנים מאשר לקבלן (המערערת בענייננו). נראה כי הפירות הם חלק מהתמורה המשתלמת על ידי המשתכנים בגין הדירות. כבר מלשון ההסכם עצמו ניתן ללמוד, כי הפירות מהווים חלק מהתמורה המשתלמת בסופו של דבר לקבלן. לכן, יש לראות בפירות כחלק ממחיר העסקה, על פי סעיף 7 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן – החוק). מתקבלת עמדת המשיב, כי מהותה של העסקה נקבעת על פי התוכן הכלכלי האמיתי שלה, וכי תכליתו של סעיף 7 לחוק הינה כי יקבע מחיר שישקף את התמורה הממשית שקיבל העוסק במסגרת העסקה. תמורה כוללת הן כסף והן שווה כסף והן סכומים המתקבלים במישרין והן סכומים המתקבלים בעקיפין. קבלת טענת המערערת בענייננו, יש בה משום חלוקה מלאכותית בין הסכומים אשר המכלול שלהם שולם כתמורה על פי ההסכם. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן ביום: 25.5.2006 בפני: כב' השופטת ד. קרת-מאיר. ב"כ המשיב: פרקליטות מחוז ת"א – אזרחי.