היתר לעיון בתיק בית משפט ע"י מי שאינו בעל דין בתיק

ע"א 3914/91א רמזי לחאם ואח' נ. פקיד שומה נצרת הבקשה הינה לעיון בתיק. המבקש הוא אחיהם של שלושת המערערים. עניינו של ההליך הוא בקביעת זהות מקבלי הכנסת דמי שכירות מנכס המושכר לבנק דיסקונט, אותו נתנה אם המערערים במתנה לבניה, לצורך קביעת שומות המערערים בשנים 1986-1987. המערערים טענו כי ההכנסות הן של אמם, אך טענתם לא התקבלה.

המבקש, שלטענתו שהה בארה"ב בזמן התנהלות ההליך, טוען כי ירש יחד עם המערערים את אמם, ולפיכך מבקש הוא לעיין בתיק על מנת להסדיר עניינים שעלו בהליך והנוגעים לטענתו גם אליו. המערערים מתנגדים לבקשת העיון. לטענתם עוסק ההליך בענייני מס הכנסה הנוגעים להם בלבד ולא למבקש, וכן מכיל מסמכים חסויים ואישיים שהוגשו לרשויות המס, שאין ברצונם לחשוף.

המשיב אינו נוקט עמדה בבקשה. המשיב טוען כי במסגרת ההליך הוגשו כמוצגים מסמכים בעלי אופי עסקי-מסחרי, אשר נמסרו לו על ידי המערערים במסגרת תפקידו והנוגעים ל"הכנסתו של אדם". לכן, מחויב המשיב לשמור על סודיות מסמכים אלו, על פי סעיף 231 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה). לפיכך התנהלו גם הדיונים בבית המשפט המחוזי בדלתיים סגורות, לפי סעיף 154(ג) לפקודה.

בית המשפט העליון בירושלים פסק

שאלת זכות העיון בתיקי בית המשפט מוסדרת בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), התשס"ג-2003 (להלן - התקנות), ולפיה "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין".

בע"א 8849/01 פקיד השומה למפעלים גדולים נ. פז-גל חברה לשיווק בע"מ ואח' (להלן - פרשת סבוב)*, נקבע כי זכות העיון היא בעלת חשיבות רבה. עם זאת, זכות זו אינה מוחלטת, והיא כפופה להגבלות תחיקתיות שונות המשקפות את האיזון שבינה לבין אינטרסים מוגנים אחרים.

על פי פרשת סבוב, יש לבחון אם אין בדין איסור על העיון המבוקש, בשלב הראשון. בשלב השני, ובהנחה ואין איסור בדין לעיון, יבחן בית המשפט אם העיון מוצדק. בהקשר זה, נקודת המוצא תהא כי יש לאפשר את העיון, והנטל על הטוען למניעת העיון. בשלב השלישי, בהנחה ויש הצדקה לאפשר את העיון - יש לבחון אם ניתן להגשים את מטרת העיון, תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בענייננו, יש להפריד בין כתבי הטענות בערעור לבין תיק המוצגים. אכן, הליך מעין זה מתנהל ברגיל בבית המשפט המחוזי בדלתיים סגורות, לפי סעיף 154(ג) לפקודה וממילא לא ניתן לעיין בתיק בלא החלטה של בית המשפט המחוזי להפוך את הדיון בתיק לפומבי. אולם, חסיון זה אינו חל על מסמכים שהוגשו במהלך ההליך בבית המשפט העליון, באין הוראה אחרת בנדון.

לא עולה כי נאסר פרסומו של התיק בענייננו או פרטים ממנו, בהליך שהתנהל בבית המשפט העליון. על כן, אין מניעה בדין לאפשר עיון בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט העליון בהליך זה. גם סעיף 231(א) לפקודה אינו חל על כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט העליון בהליך זה.

בבחינת יתר אמות המידה שצוינו בפרשת סבוב, המסקנה היא כי יש להתיר את העיון במקרה זה. האינטרס עליו הצביע מבקש העיון הוא לגיטימי, בשים לב להיותו יורש של אותו הנכס וגם מייפה כוחו של אחד מן הצדדים להליך, לפעול בשמו בנכס זה. אין לצמצם את העיון בכתבי הטענות מטעמי פרטיות של המערערים או אינטרס עסקי אחר, אם בשל היות הטיעון משפטי-עובדתי בעיקרו ואם נוכח העובדה כי הנתונים ה"אישיים" שבתיק ידועים למבקש העיון ממילא, בהיותו יורש של האם ואחי המערערים. שונה המצב לעניין העיון בתיק המוצגים שצורף לערעור. מוצגים אלו הינם חלק מתיק בית המשפט המחוזי שהתנהל בדלתיים סגורות. זאת ועוד, המסמכים שבתיק הוגשו למשיב במסגרת בירור השומה וחל עליהם החיסיון הקבוע בסעיף 231 לפקודה. חל איסור בדין על העיון במוצגים אלא וממילא אין בכוחן של התקנות לגבור על הוראות חיסיון אלו. על כן, יש לדחות את בקשת המבקש לעיין במוצגים שבתיק. בקשת העיון התקבלה בחלקה. אין צו להוצאות.

ניתן ביום: 1.5.2006 בפני: כבוד הרשם י. מרזל.