צבי סטפק: המפה החדשה של תעשיית קרנות הנאמנות

אין זה סוד, שתעשיית קרנות הנאמנות בישראל הייתה מנוונת עד לפני שנים אחדות. הסיבה העיקרית (לא היחידה) הייתה, שבעידן השליטה המוחלטת של הבנקים לא הייתה תחרות של ממש וגם לא הייתה יכולה להתקיים תחרות של ממש. כל אחד מהבנקים הגדולים מכר את מרכולתו לציבור הלקוחות השבויים שלו וכל נסיון של גוף מתחרה להתחרות בקרנות הנאמנות של הבנקים נועד לכשלון.

וכך, המפה של הגופים הפעילים נוצרה כמעט ללא קשר לביצועי מנהלי ההשקעות אלא כפועל יוצא של נתחי השוק של כל אחד מהבנקים והחשיבות היחסית שהוא העניק לשיווק נושא קרנות הנאמנות שלו לעומת נושאים/מוצרים אחרים.

מפה זו, שבה שני הבנקים הגדולים – פועלים ולאומי מהווים כ-60% עד 65% מהשוק ושלושת הבנקים האחרים - דיסקונט, מזרחי ובינלאומי - מהווים כ-20% מהשוק, לא השתנתה במשך שנים. חמשת הבנקים הגדולים היוו יחד כ-80% עד 85% וכל השאר התפצל בין כמה בנקים קטנים, כמה חברות ביטוח והרבה גופים פרטיים.

מאז 2003 החל להסתמן שינוי בתמונה זו. התאוששות שוק ההון הישראלי (מניות ואג"ח) שהחלה אז, יחד עם ביצועים טובים בהרבה של חלק מהגופים הפרטיים בהשוואה לרוב הקרנות הבנקאיות, תרומה ניכרת של התקשורת הפיננסית למודעות צרכנית גבוהה יותר של הציבור לפערים הללו, מתן משקל גדול ופומבי יותר לדירוג קרנות נאמנות (כניסת "מעלות" לתחום), והתחלת פעילותה של ועדת בכר, כל אלה יצרו דינמיקה של מעבר מקרנות נאמנות בנקאיות לפרטיות, תהליך דומה לזה שהתרחש במקביל בשוק קופות הגמל.

השלמת רפורמת בכר ואילוץ הבנקים למכור את החברות לניהול קרנות נאמנות שבבעלותם, יצרה מפה חדשה לחלוטין בשוק הקרנות הישראלי. הגופים הקונים היו בדרך כלל חברות ביטוח (הראל, כלל פיננסים, מגדל, מנורה, ביטוח ישיר, הפניקס), גופים זרים (יורק ומרקסטון), מנהלי קרנות פרטיים (מיטב וגאון) וחברת השקעות אחת (אפריקה ישראל).

כך, כמעט הושלמה לחלוטין מכירת קרנות הנאמנות ע"י הבנקים. "כמעט" – למעט: "להק" מקבוצת פועלים (נתח שוק: 12.7%), יובנק (0.7%) ומרכנתיל (0.4%).

בדינמיקה שנוצרה נקנו גם השליטה, או חלק מהשליטה בגופים פרטיים: הפניקס – באקסלנס, מגדל – באפיקים, מרקסטון – בסולומון, כור – באפסילון.

וכך נראית, איפוא, המפה הנוכחית של תעשיית הקרנות בישראל - החמישייה המובילה: (1) פסגות יורק: 16.2% (2) פועלים להק: 12.7% (3) כלל פיננסים: 12.6% (4) מרקסטון פק"ן פלוס: 12.5% (כולל פק"ן וסולומון) (5) הראל - פיא: 11.4%

חמשת הגופים הגדולים בתעשייה כוללים שני גופים זרים, שתי חברות ביטוח ובנק אחד (עדיין). נתח השוק הכולל שלהם הוא 65.4%. לשם השוואה: נתח השוק הכולל של חמשת הגופים הבנקאיים הגדולים לפני 5 שנים היה 90% וערב הרפורמה (12/2004): 85%.

כלומר, הביזוריות גדלה לאין שיעור, והסיבה העיקרית – רפורמת בכר אסרה על גופים כלשהם לרכוש חברה/ות לניהול קרנות נאמנות באופן שהחלק שלהם בעקבות הרכישה יהיה יותר מ-20%. ואכן הביזוריות בולטת עוד יותר כאשר מביאים בחשבון ששני הבנקים הגדולים החזיקו ערב הרפורמה בכ-65%, בעוד שכיום שני הגופים הגדולים בתעשיית הקרנות מחזיקים רק בכ-29%.

בחמישייה השנייה, שאחרי החמישייה הפותחת, ישנם 3 גופים פרטיים ו-2 חברות ביטוח: (6) מגדל שוקי הון: 7% (7) מיטב: 4.1% (8) אי.בי.אי: 3.4% (9) מנורה: 2.8% (10) אלטשולר: 2.6%

יחד, החמישייה השנייה מייצגת נתח שוק כולל של 19.9% והעשירייה הפותחת: 85.3%.

הסתכלו היטב במפה החדשה הזו. למרות שהיא נוצרה זה עתה, בעוד שנה-שנתיים לא תכירו אותה. מדוע? ראשית, תהליך מכירת הגופים הבנקאיים טרם הסתיים ו"על המדף" מונחים עוד 14.5% מהעוגה. שנית, תהליך הרגולציה טרם הושלם ובצנרת עוד הרבה סוגי מוצרים חדשים, כמו אגד קרנות, קרנות יעודיות-גידור, קרנות כספיות וכיו"ב.

שלישית והעיקר – המפה החדשה של שוק הקרנות, חדשה ככל שתהיה מבחינת הגופים המנהלים, מייצגת עדיין במידה מכרעת את העולם הישן שבו נתחי השוק נוצרו בדרך לא טבעית, ובוודאי לא היו תוצאה של תחרות אמיתית, של תשואות ושל מוניטין.

לפיכך, תעשיית הקרנות עומדת בפני מהפך של ממש בהרבה הקשרים ובהקשר הממוקד הזה של נתח שוק, צפוי תהליך של התאיידות חלקי של נכסים בעלי פרופיל השקעה מסוים שלא עונה על צרכים אמיתיים של הציבור, אובדן של נתחי שוק שנוצרו באורח מלאכותי, לטובת יצירת שיווי משקל חדש, אמיתי ומייצג הרבה יותר את הרצון החופשי והצרכים של הציבור מזה ואת יכולתם של הגופים המנהלים מזה – יכולת מקצועית, יכולת שיווקית, יכולת שירותית ויכולת חדשנית ויצירתית, ובמילה אחת: מוניטין.