איסור צבירת חופשה ללא הסכמת המעביד

ע"ע 1365/04 זאב אפיק נ. מדינת ישראל – משרד התשתיות

ניתן ביום: 13.12.2005

עובדות 1. המערער שימש שנים רבות כיועץ המשפטי של משרד האנרגיה והתשתיות ולאחר מכן, החל משנת 1996, כיועץ משפטי במשרד התשתיות הלאומיות. ביום 1.1.2001 פרש המערער לגימלאות. 2. במשך שנות עבודתו לא הרבה המערער לנצל את ימי החופשה שעמדו לזכותו ומאז שנת 1992 ואילך הוא היה מודע לכך, שלא מאושרת לו יותר צבירת ימי חופשה ועליו לנצל את אשר נצבר פן לא יקבל פדיונו. 3. הערעור הינו על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, בו נדחתה תביעת המערער לתשלום פדיון חופשה צבורה בלתי מנוצלת בגין 227.31 ימים.

בית הדין הארצי לעבודה פסק כב' השופט י. פליטמן: 1. מימצאיו העובדתיים של בית הדין קמא בדבר היות המערער בשנות עבודתו האחרונות סרבן ניצול חופשה צבורה מעוגנים היטב בחומר הראיות שהיה בפניו: מסמכים ועדויות. 2. אין להכביר מילים בדבר חשיבות יציאת העובד לחופשה לשם התרעננות והחלפת כוח. החופשה הינה זכות סוציאלית מן המעלה הראשונה, בדומה ליום המנוחה השבועי. 3. משבנסיבות המקרה שלפנינו העדיף המערער שלא לנצל ימי חופשה צבורה על מנת להמירה בכסף לעת פרישה; אזי בדין נדחתה תביעתו הכספית, הן על פי סעיף 7(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, שאינו מאפשר צבירת חופשה אלא בהסכמת המעביד, ולא מעבר ל-4 שנים למעשה; והן על פי הוראות פרק 33 לתקשי"ר בדבר חופשות עובדי המדינה. 4. כב' השופט ע. רבינוביץ: התנהגות לפנים משורת הדין תוך הפניית דרישות לא מעטות לניצול ימי חופשה הצבורה הבלתי חוקית אינה מונעת בעד המעביד לעמוד בסופו של דבר על זכותו החוקית ולמחוק יתרת חופשה צבורה בלתי מנוצלת. למערער ניתנה הזכות במועד הרלבנטי לקבוע בעצמו את מועדי צאתו לחופשה שנתית, כדי למנוע איבוד ימי החופשה הצבורים, אך הוא בחר לא לנצל זכות זו. ככלל לא קיימת זכות צבירה אלא בהתאם לחוק ולהסכמים לרבות התקשי"ר. הפועל היוצא מנתון זה הוא שקיימת זכות צבירה מסויגת בלבד. מי שלא נכנס ב-ד' אמות זכות זו – עלול למצוא את עצמו כשימי החופשה השנתית הצבורים – מחוקים. 5. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.