השתק מלטעון להתיישנות השומה
עמ"ה 8047/04 יהושע טוטנאור נ. פקיד שומה ירושלים 1
ביום 5.5.2003 שלח המערער השגה על שומת המשיב לשנת 2000, אשר הגיעה אל המשיב ביום 8.5.2003. על פי גרסת המשיב, ביום 28.4.2004 הוא סיים להכין את השומה והצו שודר למחשב. נימוקי השומה הודפסו מהמחשב ביום 31.5.2004 וביום זה נשלחו אל המערער השומה ונימוקיה.
המערער טוען כי יש לקבל את הערעור על הסף ולקבוע כי יש לראות את ההשגה שהגיש כאילו התקבלה, מאחר שקביעת השומה בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן - הפקודה), נעשתה לאחר המועד הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודה, קרי בחלוף למעלה משנה ממועד הגשת ההשגה.
בית המשפט המחוזי בירושלים פסק
המועד הקוטע את מרוץ ההתיישנות הקבוע בסעיף 152(ג) לפקודה, הוא המועד בו נשלח צו השומה אל הנישום, ולא מועד גיבוש שיקול הדעת של פקיד השומה. על אף שבענייננו השומה נשלחה אל הנישום לאחר חלוף שנה מיום הגשת ההשגה, אין לקבל את טענת ההתיישנות שהעלה המערער, מאחר והמערער מושתק במקרה זה מלטעון להתיישנות.
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם היתה ביניהם הסכמה על עיכוב שליחת השומה. אין חשיבות לשאלה האם נוצרה הסכמה של ממש בין הצדדים על עיכוב משלוח השומה. זאת מאחר ואף לגרסת המערער, עוד בטרם חלפה שנה מיום הגשת ההשגה, מייצגיו ידעו משיחות שקיימו עם בן פורת, מפקח בכיר במשיב, כי הוא דוחה את ההשגה וכי הוא מעכב את משלוח הצו - ולא הביעו בפניו התנגדות לכך או דרשו לקבל לידיהם את נימוקי השומה.
רו"ח צעירי, אשר הגיש תצהיר מטעם המערער, יצר בפני בן פורת מצג, לפיו הוא אינו מתנגד לעיכוב בשליחת השומה. בן פורת פעל לעיכוב משלוח השומה בשל רצונו לאפשר למערער להגיע לפשרה עם רשויות המס ולחסוך ממנו הליכי ערעור מיותרים ומאחר שלא הובעה בפניו התנגדות לכך, לא ראה לנכון לסטות מכך. לפי תורת ההשתק, כאשר צד אחד הציג מצג מסוים בפני צד אחר והצד שכלפיו הוצג המצג הסתמך עליו בתום-לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה, הצד שהציג את המצג מושתק מלהתכחש לו.
נימוק נוסף לדחיית טענת ההתיישנות הנו העובדה, כי מייצגי המערער ידעו על ההחלטה בהשגה טרם חלפה שנה מהגשתה.
המערער טוען כי אמנם הנישום ידע על כך שהשגתו נדחתה טרם חלפה שנה מיום הגשת ההשגה, אולם הוא לא ידע בתוך תקופה זו מהם נימוקי השומה, שכן אלו נשלחו לאחר המועד, ועל כן ידיעתו היתה חלקית והיא אינה יכולה להוביל להפסקת מרוץ ההתיישנות. אף אם יש ממש בטענה זו באופן עקרוני, אין לקבלה בנסיבותיו של מקרה זה, מאחר ורו"ח צעירי היה מצוי בקשר טלפוני רציף עם בן פורת ואילו נחוץ היה לו לדעת את נימוקי השומה לצורך היערכות לעתיד, יכול היה לבקשם מבן פורת. משלא עשה כן, מושתק המערער מלטעון כי ידיעתו על השומה היתה חלקית.
המערער טוען כי אף שצו השומה שודר למחשב טרם חלוף שנה מיום הגשת ההשגה, לאמיתו של דבר לא היה קיים כלל צו עד ליום 31.5.2004, בו נחתמו נימוקי השומה, שכן לפי סעיף 158א(ב) לפקודה, נימוקי השומה הם חלק בלתי נפרד מהשומה וצו ללא נימוקים אינו בגדר צו.
קיומו של צו השומה מותנה בקיומם של הנימוקים לשומה, אולם המשיב הוכיח במקרה זה שנימוקי השומה נכתבו במועד.
הבקשה נדחתה. המבקש ישלם שכר טרחת המשיב בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ניתן ביום: 16.1.2006 בפני: כבוד השופטת מ. מזרחי. ב"כ המערער: עו"ד דורון לוי; ב"כ המשיב: פרקליטות מחוז ירושלים.
