רכיב אחזקת רכב לא הוכר כרכיב פיקטיבי

ע"ב 1237/01 עזבון המנוח יוחנן ליבנה ו-120 אח' נ. מחיש שירותי מחשב בע"מ, ניתן ביום: 1.11.2005.

עובדות 1. התובעים הינם 121 מתוך 252 עובדי הנתבעת, העוסקת במתן שירותי מחשוב, והם נהנים מתשלומו של רכיב המכונה אחזקת רכב. 2. תנאי עבודתם של עובדי הנתבעת מוסדרים באמצעות הסכמים קיבוציים כמשמעם בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957. 3. במסגרת התביעה דנן, שהוגשה על ידי הנתבעים, מתבקש בית הדין להצהיר כי רכיב אחזקת הרכב, המעוגן בהסכם קיבוצי משנת 1989 (להלן – הסכם 89') והכלול בשכרם, הינו רכיב פיקטיבי וכי יש לכלול אותו בבסיס השכר לצורך תשלום עבור עבודה בשעות נוספות. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו פסק 1. אמנם הפסיקה בתחום משפט העבודה הכירה בנסיבות בהן יכול שהוראה בהסכם עבודה, לרבות הוראה בדבר תשלום תוספת עבור אחזקת רכב, תחשב להוראה פיקטיבית, אך שעה שמדובר בהוראה שעוגנה בהסכם קיבוצי ושעה שהוראה זו הינה פרי מו"מ קיבוצי ממושך שבין המעביד לארגון העובדים, נדרשים התובעים להצביע על טעם כבד משקל שיצדיק התערבות בית הדין. 2. במקרה דנן עולה מהראיות כי כל העובדים שנהנו מאחזקת רכב הינם גם בעלי רכב. זאת ועוד, איש מבין 121 התובעים אף לא העיד כי אין הוא בעל רישיון נהיגה ברכב. העובדים אשר זוכו באחזקת רכב עשו בו שימוש לצורך הגעה לעבודה או לצורך החזרה ממנה ובמיוחד שעה שנדרשו לעבוד בשעות עבודה בלתי שגרתיות. 3. העובדה שרכיב אחזקת הרכב שולם רק למי שלא זוכה בתשלום עבור נסיעות מהווה לכשעצמה סממן מובהק לכך שאין מדובר בשכר מוסווה אלא בהחזר הוצאות. 4. אין משמעות מכרעת ואף לא נכבדה לעובדה ששיעור התשלום עבור אחזקת הרכב נגזר מעדכון השכר. אין בעובדה זו כשלעצמה כדי ללמד על היותו של תשלום שהוגדר כתוספת חלק מן השכר. 5. גם בעובדה שתשלום אחזקת הרכב נעשה ללא דיווח אין כדי ללמד על אופיו הפיקטיבי (כביכול) של תשלום זה. העובדה, שאין דורשים דיווח על היקף הנסיעות וכי התשלום נקבע בסכומים אחידים מדורגים, אינה גורעת מן העובדה שביסודו של התשלום מונח הרעיון להחזיר הוצאות שהוצאו, ותכלית זו מתקיימת לגבי העובדים בעלי הרכב. 6. גם בעובדה שהתשלום בגין אחזקת רכב שולם בתקופת החופשה ובגין תקופת המילואים אין כדי להכריע את הכף ולהוביל לאימוץ עמדתם של התובעים. 7. זאת ועוד, במקרה דנן, גם בשיעור התשלום ששולם לתובעים בגין אחזקת רכב אין כדי לשלול את מהותו כהחזר הוצאות אמיתי. 8. מהאמור לעיל עולה כי, תשלום אחזקת הרכב שולם לעובדים בעלי רכב ובעלי רישיון נהיגה אשר נהגו לעשות שימוש ברכב לצורך הגעה לעבודה ולצורך החזרה ממנה וכן כי העובדים שקיבלו תוספת זו לא נהנו בנוסף מתשלום החזר הוצאות נסיעה. כן עולה כי התשלום עבור אחזקת רכב לא עולה על השיעור הסביר כפי קביעת הפסיקה. כמו כן עולה מהדברים כי האפיונים עליהם הצביעו התובעים, כל אחד לכשעצמו וכולם במצטבר, אין בהם להטות את הכף לעבר הקביעה כי רכיב אחזקת הרכב הינו רכיב פיקטיבי וזאת במיוחד שעה שאנו מביאים בחשבון את העובדה כי הרכיב נשוא המחלוקת משולם כהחזר הוצאות רכב מכוחה של הסכמה המעוגנת בהסכם קיבוצי משמע, מכוחה של הסכמה המשקפת את תוצאות המו"מ שנוהל בין צדדים שווי כוחות. 9. התביעה נדחתה. כל אחד מהתובעים ישלם הוצאות משפט לנתבעת בסך של 200 ₪ ובסה"כ 24,200 ₪.