שאלה

"עוסק ישראלי בישראל מקבל עמלות מחברה תושבת חוץ (בהעברה בנקאית דולרית) בתמורה לגיוס לקוחות ישראלים. האם עמלות אלו חייבות במע"מ בשיעור אפס או בשיעור מלא?"

תשובה

כללי

סעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: "החוק") קובע כי על הכנסות ממתן שירות לתושב חוץ יחול מס ערך מוסף (להלן: "מס") בשיעור אפס, בהתקיים תנאים מסוימים המפורטים בסעיף ובתקנות. בכדי להגשים את תכלית החקיקה - עידוד היצוא - ובכדי לסכל תכנוני מס, נקבעו סייגים רבים להחלת מס בשיעור אפס על הכנסות כאמור.

במסגרת תיקון 23 לחוק (להלן: "התיקון") הוסף סייג משמעותי להחלת מס בשיעור אפס על הכנסות ממתן שירות לתושב חוץ. בהתאם לתיקון, לא יחול מס בשיעור אפס אם נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל (אלא אם השירות שניתן מהווה חלק מערך הטובין שנקבע לפי פקודת המכס). תכלית התיקון הינה למנוע "ניצול" לרעה של סעיף 30(א)(5) לחוק. אולם, בד בבד, הוא מצמצם משמעותית את תחולת סעיף 30(א)(5) עד כדי פגיעה במטרתו. התיקון בנושא נולד בעקבות חוסר שביעות רצון של השלטונות מהחלטת בג"צ בעניין קסוטו (ע"א 41/96), בה נקבע כי יחול מס בשיעור אפס אם הנהנה העיקרי מהשירות הינו תושב חוץ, זאת אף אם תושב ישראל נהנה משני (או עקיף) מהשירות.

יוצא איפוא כי לאחר התיקון לא יחול מס בשיעור אפס על הכנסות מייצוא שירותים כאשר תושב ישראל הינו צד לעסקה, במישרין או בעקיפין, אף אם מעורבותו עקיפה או משנית. קביעה זו, כאמור, אינה הולמת את תכלית סעיף 30(א)(5) לחוק ואת החלטת ביהמ"ש העליון בעניין קסוטו. למעשה, התיקון הינו דוגמה קלאסית לכלל הידוע "Hard Cases Make Bad Laws" - מקרים חמורים מביאים לחקיקה גרועה. אין לנו אלא להצר על התיקון בנושא שהוא בבחינת שפיכת התינוק עם מי האמבט המלוכלכים. יחד עם זאת, נדגיש כי הסייג הנ"ל כפוף לפרשנות בית המשפט, אשר יידרש לקבוע את מידת הקשר ומהות הקשר שבין השירות ובין ההסכם שתושב ישראל צד לו.

סייג נוסף למס בשיעור אפס על הכנסות ממתן שירותים לתושב חוץ נקבע בתקנה 12א(א) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו – 1976 (להלן: "התקנה"). בהתאם לתקנה, לא יחול מס בשיעור אפס אם השירות ניתן לגבי נכס המצוי בישראל (אלא אם השירות שניתן מהווה חלק מערך הטובין שנקב לפי פקודת המכס). הסייג הנ"ל סובל מספר פרשנויות. יתר על כן, זיהוי הנכס לגביו ניתן השירות הינו משימה הכרוכה בסוגיות מורכבות. כך לדוגמה, על פי רוב ישנם מספר נכסים רלוונטיים. במקרים כאמור, יש לזהות את הנכס הקשור קשר הדוק למתן השירות, לאמור, הנכס אשר הינו מושא השירות העיקרי. כפי שיובהר להלן, במקרה הנדון, לדעתנו, אין צורך לבחון את הנושא.

במקרה דנן, עוסק ישראלי (להלן: "החברה") מספק שירותי תיווך לחברה תושבת חוץ ומסייע לה בגיוס לקוחות ישראלים. בהתאם לאמור לעיל, מכיוון שתושב ישראל הינו צד לשירות אותו מספקת החברה לתושב החוץ (אף כי אינו דומיננטי), לאחר תחילת תיקון 23 לחוק לא יחול מס בשיעור אפס, בהתאם לסעיף 30(א)(5) לחוק, על העמלות המתקבלות מתושב החוץ.

במאמר מוסגר, נעיר כי ההבחנה בין מתן שירותים לבין מכר של נכסים בלתי מוחשיים על פי רוב כרוכה בקשיים. יש לבחון את האפשרות לתכנון העסקאות כך שאלה תוגדרנה כייצוא נכסים בלתי מוחשיים, ולא ייצוא שירותים. שהרי, ייצוא נכסים בלתי מוחשיים אינו כפוף לאותם הסייגים והמגבלות (ראה סעיף 30(א)(2) לחוק). לחלופין, יש לבחון את האפשרות וההשלכות של מתן השירותים לתושב החוץ באמצעות חברה זרה. לשם בחינת האפשרויות דלעיל, כמו גם אחרות, מומלץ להסתייע בייעוץ מקצועי.