תחולת סעיף 147(א)(3) לפקודה הינה מיום 17.7.1997
עמ"ה 359/02 אגבאריה נואף חוסני נ. פקיד שומה חדרה
בשנת 1994 החלה בנייה על קרקע באום אל פחם (להלן – הקרקע), של מבנה בן שלוש קומות. הקרקע רשומה על שם המערער, שכיר בשירות המדינה. חלק מהמבנה, שהוא קומת קרקע שמתחת לבניין המגורים של המערער, הושכר לקופת חולים (להלן - קופ"ח). חוזה השכירות נחתם ביום 1.11.1994, בין בנו של המערער, חוסני, לבין קופ"ח.
המערער הגיש דוחות לשנות המס 1994-1995, אודות הכנסותיו כשכיר בשירות המדינה. לגבי שנת המס 1994, הוגש הדו"ח ב-20.3.1995. הדו"ח לשנת המס 1995 הוגש ב-14.4.1996. עד למועדים האמורים, נשארו הדוחות שהוגשו בסיווג עלום. פקיד השומה הוציא למערער שומות עצמיות.
הבן חוסני דיווח למשיב על הכנסותיו מדמי שכירות לאותן השנים, כך שההכנסות מדמי השכירות נכללו בדוחות אלה. המשיב הוציא לבן חוסני שומות סופיות.
ביום 6.5.2002, הורתה המפקחת הארצית לפתוח את השומות. פתיחת השומות נעשתה, לפי סעיף 147(א)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה). ביום 22.5.2002, הוציא המשיב צווי מס הכנסה למערער, לפיהם זקף את ההכנסות מדמי השכירות להכנסות המערער כשכיר בשירות המדינה.
המחלוקות מתמקדות בשני נושאים עיקריים: טענה מקדמית הנוגעת לסמכות המשיב לפתיחת שומות לפי סעיף 147 לפקודה, במיוחד לאור תחולתו של החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון 114) התשנ"ז-1997 (להלן - תיקון 114). המחלוקת הנוספת נוגעת לשאלה מי בעל ההכנסה מדמי השכירות.
בית המשפט המחוזי בחיפה פסק
על פי ההסדר לפי סעיף 147(א)(2) לפקודה, קודם לתיקון 114, בענייננו - די היה בכך שהמשיב יוכיח כי המערער עשה את אחד הדברים המנויים בסעיף 217 לפקודה. כלומר, להוכיח כי המערער, ללא הצדק סביר, ערך דוחות לא נכונים לגבי שנות המס שבערעור, מתוך שהשמיט את ההכנסות מדמי השכירות מהנכס המושכר שבבעלותו. כמו כן, די היה להוכיח כי המערער מסר ידיעות לא נכונות בנוגע לאותן הכנסות.
תיקון 114 תיקן את סעיף 147(א)(2) לפקודה, אך מאחר שבערעור נדונות שנות המס שקדמו לשנת המס 1996, תיקון סעיף זה אינו חל בענייננו.
תיקון 114 כולל תוספת של סעיף 147(א)(3) לפקודה. שני תנאים מצטברים מתחייבים לצורך הפעלת סמכות הנציב לפי סעיף זה: העדר הפעלת סמכותו של פקיד השומה לפי סעיף 145(א)(2) לפקודה והרשעה של הנישום במסירת הודעות לא נכונות בנוגע לאותן הכנסות. משלא התקיים אחד מן התנאים הנ"ל, מנוע הנציב מלהורות על פתיחת שומות.
לפי סעיף 145(א)(2) לפקודה, פקיד השומה רשאי תוך ארבע שנים מתום שנת המס שבה נמסר לו הדוח, לבדוק אותו - ולאשר את השומה העצמית, או לקבוע לפי מיטב שפיטתו את סכום הכנסתו החייבת של האדם ולשום אותו בהתאם לכך, אם יש לו טעמים סבירים להניח שהדוח אינו נכון. בענייננו לא הפעיל פקיד השומה את סמכותו לפי סעיף 145(א)(2) לפקודה, מאחר שהוצאה למערער שומה לפי סיווג עלום – שומה 00. במקרה כזה יכול היה הנציב להפעיל את סמכותו לפתיחת שומות לפי סעיף 147(א)(3) לפקודה, רק אם הורשע הנישום באותה עבירה.
יש לפרש את סעיף 147(א)(3) לפקודה כבעל תוקף תחולה מיידי, מיום פרסום התיקון, 17.7.1997. תחולת הסעיף הינה לגבי כל פעולה של הנציב מאותו מועד ואילך, לרבות לגבי הדוחות המתייחסים לשנות המס שקדמו לשנת המס 1996.
התוצאה המתבקשת היא, שרשאי היה הנציב להפעיל את סמכותו לפתיחת שומות לשנות המס שבערעור, רק אם היה המערער מורשע בביצוע העבירה של השמטת הכנסות ומסירת הודעות לא נכונות לגבי אותן הכנסות. מאחר שלא ננקט הליך פלילי נגד המערער, ממילא לא הייתה הסמכות לפתוח שומות לגבי שנים שקדמו לשנת המס 1996. אשר על כן, יש לקבל את הערעור.
נדחית טענת המערער, כי הבן חוסני הוא הבעלים של המושכר וככזה זכאי הוא אף לפירות דמי השכירות. בחינת הראיות הרלוונטיות, מובילה למסקנה, כי המערער לא הוכיח שהזכויות במושכר הן של הבן חוסני, וממילא ההכנסות הן של המערער. אלמלא נתקבל הערעור מכוח תיקון 114, היה מקום לאשר את השומה שהוצאה למערער, על דרך קבלת טענת המשיב, כי הייתה במקרה דנן הסבת הכנסות מדמי שכירות, במקביל לפתיחת השומות לבן חוסני לשנות המס שבערעור ותיקונם.
הערעור התקבל. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.
ניתן ביום: 30.10.2005 בפני: כבוד השופטת ש' וסרקרוג. ב"כ המערער: עו"ד אשרף עבד-אלקאדר; ב"כ המשיב: עו"ד יהודה גליטמן.
