מעמדו של מבוטח, העובד רק מביתו

המוסד לביטוח לאומי חוקק את צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים) התשל"ב-1972 (להלן: צו סיווג מבוטחים). מטרת הצו לקבוע, שבמקרים שבהם נכלל המבוטח בגדר התנאים שקבע הצו - ייחשב המבוטח כעובד שכיר, כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד (שכיר) ואינו עובד עצמאי בהתאם לאמור בצו, ללא צורך במבחנים נוספים.

הצו מחייב עבור המוסד לביטוח לאומי בלבד ואין בקיום הצו אסמכתא לכך, שמתקיימים יחסי עובד ומעביד כהלכתם (או שאין מתקיימים יחסי עובד ומעביד) לעניין חקיקת עבודה אחרת.

בתוספת הראשונה של הצו מפורטים המבוטחים, שכל עוד הם ממלאים את תנאי העבודה הרשומים בצו, ייחשב כמעסיקם מי שחייב בתשלום גמול העבודה. מעסיק זה חייב בדיווח ובתשלום דמי הביטוח כאילו היה המבוטח עובד שכיר. להלן שתי דוגמאות נפוצות מתוך התקנה:

1. סוג העבודה: עובד נקיון או חצרן, למעט מי שעיקר עיסוקו בגננות, שאינם מעסיקים עובדים. תנאי העבודה: תחום העבודה וזמני ביצועה נקבעו מראש.

2. סוג העבודה: מרצה, מורה או מדריך, וכן אחרים המועסקים באמצעי תקשורת ציבוריים. תנאי העבודה: הסכם העבודה נערך מראש לתקופה של רבע שנה לפחות או למתן סדרה של שבע הופעות, או שבע הרצאות או שבעה שיעורים לפחות, הכל לפי העניין התוספת השנייה של הצו מגדירה מבוטחים, שבתנאי הצו הם נחשבים כעובדים עצמאיים. לדוגמה: נהג מונית, בכל תנאי העסקה, ובלבד שגמול העבודה אינו משתלם על בסיס של יחידת זמן. דוגמה נוספת: עובד, המבצע עבודות בביתו על פי הזמנה כנגד תמורה (Home Worker) בכל תנאי העסקה, ובלבד שהוא עובד אך ורק בביתו (פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה מיום 20.5.04 אורה לוי נ. המוסד לביטוח לאומי, ראה להלן).

התוספת השלישית מגדירה מעמדם של ספורטאים - אלו שאינם נחשבים עובדים שכירים, כאמור לעיל. ספורטאים אלו נחשבים על פי הצו כמבוטחים, שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים.

קיימת חשיבות רבה לקיום הוראות הצו עבור המוסד לביטוח לאומי. אי קיום הצו, זהה למצב, שבו מעסיק אינו מדווח ואינו משלם דמי ביטוח עבור העובד, וחלות על המעסיק כל הסנקציות הקבועות בחוק ובתקנות. יש לשים לב, שהצו חל על עסקים, על משקי בית, וגם על וועדי בתים, המעסיקים חצרנים ושומרים.

פסק דין אורה לוי נ. המוסד לביטוח לאומי

ביום 20 במאי 2004 ניתן פסק דין, שדן במעמד מבוטחת, שעבדה אך ורק מביתה. המבוטחת תבעה מהמוסד לביטוח לאומי דמי אבטלה ותביעתה נדחתה מן הטעם, שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין חברה, שבבעלות גיסה של המערערת (להלן – החברה), ומשכך לא צברה המערערת תקופת אכשרה כנדרש בחוק הביטוח הלאומי.

תביעה שהגישה לבית הדין האיזורי בחיפה נדחתה, ועל כך היא ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, בפס"ד עבל 000219/03. להלן תמצית פסק הדין:

המערערת סיפקה שירותי הדפסה לחברה. בנוסף, ביצעה המערערת עבודות פקידותיות, אך עבודות אלו היו טפלות ביחס לעיסוקה העיקרי, שהיה כאמור, הדפסה. עבודות ההדפסה בוצעו בביתה של המערערת באמצעות מחשב המצוי בביתה. בשלב מאוחר יותר נרכש עבורה מחשב על ידי גיסה של המערערת. שעות עבודתה של המערערת לא היו מוגדרות, והוצאו לה תלושי שכר, שהפיקה החברה מדי חודש בחודשו.

בית הדין האזורי סבר, שלא מתקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות, שכן המערערת לא השתלבה בפעילותו הרגילה של המפעל, ואשר על כן, יש לראות במערערת "עובדת עצמאית".

גם לפי האמור בסעיף 3 לצו סיווג מבוטחים, מבוטח, המבצע עבודות בביתו, נחשב לצורך חוק הביטוח הלאומי כעובד עצמאי.

המערערת טענה בבית הדין הארצי לעבודה, כי נהגה לבצע עבור החברה עבודות פקידותיות; כי עבודות ההדפסה היוו חלק מפעילותה הרגילה של החברה, וכי על אף שעבודות ההדפסה בוצעו בביתה של המערערת, אין בכך כדי לשלול מעמדה כעובדת.

בית הדין הארצי דחה את טענות המערערת מהטעמים הבאים:

סעיף 3 לצו סיווג מבוטחים קובע כדלקמן:

"3. מבוטח העוסק בסוג עבודה כמפורט בטור א' בתוספת השניה, והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט לצידו בטור ב', ייחשב לעניין החוק כעובד עצמאי, ובלבד שמתקיימים לגביו תנאי הגדרה של עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק".

טור א' לפריט השני בתוספת השניה קובע:

"2. מבצע עבודות בביתו על פי הזמנה כנגד תמורה (HOME WORKER)."

כאשר בטור ב' לצידו נאמר:

"בכל תנאי העסקה, ובלבד שהוא עובד אך ורק בביתו."

מקור הסמכות לחקיקת משנה זו, הוא ס' 6 לחוק הביטוח הלאומי, שזו לשונו:

"6. (א) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע בצו כי מבוטחים העוסקים בסוג עבודה פלוני או הנתונים בתנאי עבודה מיוחדים כמוגדר בצו, ייחשבו, לענין חוק זה, כעובדים או כעובדים עצמאיים או כמי שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים; לענין זה, ייחשבו כסוגי עבודה גם עבודות המוגבלות בהיקפן או בזמן הדרוש לביצוען.

(ב) בצו לפי סעיף קטן (א) הקובע מי ייחשבו כעובדים ייקבע גם מי ייחשבו כמעבידיהם.

(ג) כוחו של צו לפי סעיף זה יפה על אף האמור בכל מקום אחר בחוק זה."

לאור האמור לעיל, על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי וצו סיווג מבוטחים, מעמדה של המערערת, לדעת בית הדין הארצי, הוא כמעמד "עובד עצמאי", וככזה, לא השלימה המערערת את תקופת האכשרה לצורך דמי אבטלה.

בית הדין הארצי ציין בנוסף ומעל לדרוש, כי גם על פי משפט העבודה, ספק רב אם בנסיבות הקיימות ניתן להגדיר את המערערת כעובדת.

סיכום

כדי להימנע משלילת זכויות בדיעבד, מומלץ להבהיר את תנאי ההעסקה של העובד, ולעגן אותם בהסכם עבודה. יש לבחון קיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ולחילופין, לבחון את כללי צו סיווג המבוטחים ולנהוג בהתאם.