אחרי שיצא נגד בנק ישראל, דוד ביטן הציע היום עוד שני רעיונות בעייתיים מאוד - פיקוח על כל מחירי המוצרים בישראל וסגירת סופרים שלא יורידו מחירים. ועל כך נאמר: אם זה נכשל שוב ושוב בכל העולם, למה לייבא את זה לישראל מרצון? והאמת שגם בארץ זה כבר נכשל - מישהו שכח את תקופת הצנע?

מה לעשות עם הזהב, מה מצב הראסל 2000, והאם ריביאן מעניינת כעת; וגם: למה זמן  תקפים הניתוחים שאני כותב?

מאקרו: נתונים טובים שמפורסמים לאחרונה מעוררים תקווה שמשבר האינפלציה מתקרב לסיומו, אך אין לחגוג מוקדם מדי; ואולי האינפלציה בטווח הארוך דווקא תשאר גבוה יותר ממה שהתרגלנו? מיקרו: האם השקעה בתעודת סל המשלבות דיבידנד וצמיחה עדיפה על פני השקעה במדד ה-SP500?

כשיש 'עודף תקציבי' זה לא אומר שצריך לבזבז אותו. צריך לשמור אותו להמשך. אבל משרדי הממשלה מבזבזים והפוליטיקאים רוצים להביא הישגים לבוחרים. זה נקרא חוסר אחריות כלכלית. הבעיה היא שהחשבון יוגש לאזרחי ישראל בדמות החזרי חובות של מיליארדי שקלים בשנה

אנחנו חושבים על העתיד - חיסכון, פנסיה. אבל ביום השואה פתאום זה נראה כל כך לא חשוב, לא רלוונטי; ומה לגבי עולם העבודה בישראל? יום השואה בישראל הוא רק בערך: אנחנו הולכים כרגיל לעבודה; פתאום אני קולט שאני חי בהדחקה כבר הרבה שנים. מה יקרה בדור הבא?

לא רק המשכנתא שלכם עלתה. איך קשורה הקורונה לעלייה במחירי הרכב, כמה הפסידו חברות הביטוח בתחום ביטוחי הרכב והאם הם יוזלו בהמשך?

מודי'ס סיפקה לעצמה כסת"ח; אין שום משמעות להורדת תחזית הדירוג; חברות הדירוג מעדיפות להיזהר יותר מדי מאשר פחות. ישראל יכול להתגאות שלמרות כל הרעש בתקשורת עדיין 3 סוכנויות הדירוג מאמינות בכלכלה המקומית, אבל זה יכול להשתנות ברגע

אל תטעו - אין כאן כפירה בביטוי הדתי-יהודי; כשבצלאל סמוטריץ' משתמש בו זה אולי חדש לאוזן של רובנו, לחלקנו זה צורם, אבל זה מובן; כשנתניהו צריך לבקש עזרה, אפילו מהשם, זה מעיד על חולשה - סמוטריץ' שולט גם בדבריו וניסוחיו

אלו סקטורים נראים כעת מעניינים בשווקים ומה הסיכוי שהשווקים יעלו?