הצנזורה הצבאית בישראל היא גוף רשמי הפועל מכוח תקנות ההגנה משעת חירום, ותפקידו לבחון פרסומים העלולים לפגוע בביטחון המדינה בטרם יראו אור בכלי התקשורת. בראש המערך עומד קצין בכיר הנושא בתפקיד הצנזור הראשי, המוסמך לעכב, לצמצם או לאסור פרסום של ידיעות מסוימות,
בתיאום שוטף מול דובר צה"ל וגורמי ביטחון נוספים. קיומו של מנגנון כזה מעורר לאורך השנים ויכוח מתמשך בין הצורך לשמור על ביטחון מבצעי ומודיעיני לבין עקרון חופש
הביטוי וזכות הציבור לדעת, במיוחד כאשר מדובר באירועים בעלי עניין ציבורי רחב. עם השנים התרחב השימוש בכלים משפטיים כמו צווי איסור פרסום גם לתחומים אזרחיים ומשפטיים שאינם קשורים ישירות לביטחון, מה שמעצים את הביקורת הציבורית והתקשורתית על היקף הסמכויות הנתונות
לגורמי הצנזורה.
אחרי שיו"ר ישראל ביתנו עשה עבירת צנזורה ב"פגוש את העיתונות", רה"מ עלה להתקפה: "מוכן לפגוע בביטחון ישראל על מנת להוריד את הליכוד מהשלטון". ליברמן לא נשאר חייב: "מעולם לא היתה דמות פוליטית שהדליפה ידיעות ביטחוניות לצרכים פוליטיים יותר מנתניהו"
