תביעת אבהות היא הליך בבית המשפט לענייני משפחה שנועד לקבוע אם אדם מסוים הוא אביו הביולוגי של קטין, ויש לה השלכות כספיות ישירות: הכרה באבהות מקימה חובת מזונות, זכויות ירושה וזכאות לקצבאות ולהטבות מביטוח
לאומי. ההליך נשען על ראיות ולעיתים על בדיקה גנטית, שביצועה מחייב אישור שיפוטי בשל השלכות של דיני המעמד האישי, וסירוב להיבדק עשוי לשמש ראיה לחובת המסרב. בתי המשפט דנו גם במקרים ההפוכים, שבהם התברר כי גבר שילם מזונות במשך שנים לילד שאינו בנו, ופסקו לו פיצוי
בגין עוגמת נפש ולעיתים השבה של תשלומים. פסיקות בתחום מעצבות את מידת האחריות הכספית של הצדדים ואת האופן שבו המשפט מאזן ביניהם.
במרכזו של פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות עמדה דרישתה של אם להצהיר כי אביה של בתה בת השבע אינו בעלה לשעבר, אלא גבר אחר שעמו ניהלה קשר מחוץ לנישואים. שני הגברים ועמדות הגורמים המקצועיים התנגדו לבדיקת רקמות ולבירור נוסף. השופטת גילה ספרא-ברנע
הכריעה כי טובת הילדה גוברת על חקר האמת, ודחתה את התביעה תוך חיוב האם בהוצאות משפט של הנתבעים
