דיור בהישג יד הוא כינוי לפתרונות דיור שמחירם או שכר הדירה בהם נמוכים ממחירי השוק, ומיועדים לאוכלוסיות שאינן יכולות לשאת בעלויות הרווחות. הכלים המרכזיים כוללים הקצאת יחידות להשכרה לטווח ארוך במחיר מפוקח, דרישה מיזמים להקצות חלק מהדירות בפרויקט
למטרה זו, ותמריצים תכנוניים בתמורה לכך. בתל אביב עלה הנושא לדיון על רקע נתונים שלפיהם חלק ניכר מהשוכרים מוציאים על שכר דירה נתח גבוה משכרם. מבחינה כלכלית מדובר בהתערבות שמייצרת מתח בין הרצון להוזיל דיור לבין הצורך לשמור על כדאיות היזמות. מדד מקובל לבחינת הנטל
הוא שיעור ההכנסה שמוקדש לדיור, שכאשר הוא חוצה סף מסוים נחשב לעומס כבד.