יישובים קהילתיים הם צורת התיישבות שבה תושבים מתגוררים בבתים פרטיים בבעלותם, בעוד השירותים הציבוריים והחיים החברתיים מנוהלים באמצעות אגודה שיתופית או ועד מקומי. המודל נפוץ בגליל, בנגב ובאזורים נוספים, והוא נחשב לחלופה זולה יותר מבחינת עלות הקרקע והבנייה
בהשוואה למרכז הארץ. סוגיה מרכזית בהם היא ועדות הקבלה, המסננות מועמדים ומעוררות עתירות ודיוני חקיקה בשאלת האיזון בין שמירה על אופי היישוב לבין איסור אפליה. מבחינה כלכלית מדובר במסלול שבו משק בית רוכש מגרש ובונה עליו בית, לעיתים בסיוע תוכניות פיתוח ממשלתיות,
ולכן הרחבת יישובים והוספת יחידות דיור בהם הן חלק ממאמצי הממשלה להגדיל את היצע הנדלן ולרסן את מחירי הדירות.
