מסד הנתונים הפתוח של תקציב המדינה מאפשר להעמיד את תחזית ההכנסות מול הגבייה בפועל בכל שנה מאז 2015, והתוצאה מגלה סטייה ממוצעת של 2% בסך הכל ופערים גדולים בהרבה בסעיפים הבודדים

בגיל 65 רוב המשחק כבר נגמר, ובכל זאת שתי השנים האחרונות שווות יותר ממה שנדמה. מיליון וחצי מייצרים קצבה של כ-7,700 שקל, ועם קצבת אזרח ותיק מגיעים לכ-10,500. מה עוד אפשר להזיז מכאן

שותף טוב מביא כסף, יכולות ולקוחות. שותף גרוע תוקע החלטות. לפני שחותכים 50% כדאי לדעת מה כל צד באמת מביא.

כשהעסק שווה מעט, קל לדבר על אחוזים ויציאה. כשיש הצעה של 30 מיליון, כל סעיף נהיה קרב. כמה שעות בהתחלה חוסכות מאבק אחר כך.

בגיל 35 נשארו עוד 32 שנים עד הפרישה, וזה משנה את כל החשבון. 400 אלף שקל בגיל הזה הופכים לסדר גודל אחר לגמרי בלי שום מאמץ נוסף. השאלה האמיתית היא איך מחולק הכסף בין פנסיה, נזילות ודיור

מיליון שקל בגיל 50 נשמע כמו הישג, ובאמת מדובר במקום סביר ביחס לממוצע. אבל השאלה המעניינת אינה כמה יש, אלא מה קורה למספר הזה בשבע עשרה השנים שנשארו עד הפרישה, וכמה מהכסף בכלל נזיל

מעבר למסים ולחוב נפרש בתקציב 2026 זנב של סעיפים קטנים בהיקף כ-19.3 מיליארד שקל, ובכל אחד מהם מסתתר סיפור על נכס שהמדינה מחזיקה, על ריבית שהיא גובה ועל מכס שכמעט נעלם

שלוש שורות בצד ההכנסות של תקציב 2026 אינן גבייה אלא הלוואה: מלוות פנים, מלוות חוץ ומלווה מהביטוח הלאומי. יחד הן מסתכמות ב-265 מיליארד שקל, כמעט שליש מכל שקל שנכנס לקופה

מס רכישה, מס שבח והכנסות מהקרקע שבבעלות המדינה מסתכמים בתקציב 2026 בכ-22 מיליארד שקל, והם הסעיפים הרגישים ביותר למחזור העסקאות בשוק: כשהשוק מתקרר הגבייה צונחת בעשרות אחוזים בתוך שנה, וכשהוא מתחמם היא מזנקת מעל התכנון

מס דלק, אגרות רישוי, מס קנייה על יבוא ומכס מגיעים יחד לכ-53 מיליארד שקל בתכנון 2026, וכל אחד מארבעת הערוצים נגבה במנגנון אחר, בנקודת זמן אחרת ובחשבון אחר של הנהג