המילה "אופציה" נשמעת מרגיעה. בפועל, הרבה חוזים כוללים סעיף שמכונה אופציה אבל משאיר כמעט הכול פתוח.

משכיר יכול להוציא 70 אלף שקל על דירה ולקבל מחמאות מכל מי שנכנס לראות אותה. זה עדיין לא אומר שהשיפוץ היה השקעה טובה.

חלק מהרכוש עובר ליורשים דרך צו ירושה, וחלק משולם למוטבים בלי קשר למה שכתוב בצוואה. בדרך: אגרות של 573 שקל, חלון התנגדות של 14 יום, פטור ממס שבח עד 5,008,000 שקל והסכם חלוקה שמונע את אירוע המס. המסלול שלב אחרי שלב, עם מדריך מפורט לכל תחנה

שוק השכירות בנוי מעסקה כספית וממערכת יחסים ארוכה. שוכר מעביר לבעל הבית לעיתים יותר מ-80 אלף שקל בשנה. בעל הבית נותן לשוכר שימוש בנכס ששווה מיליוני שקלים. כל צד מחזיק משהו שהצד השני צריך.

דירה יכולה להיראות מצוין במשך עשרים דקות ולהפוך לעסקה יקרה חודש אחרי הכניסה. השלב שלפני החתימה הוא הזמן שבו לשוכר יש את כוח המיקוח הגדול ביותר, ולכן כדאי להשתמש בו בשביל יותר מבחירת צבע הספה והמיקום של הטלוויזיה.

חוזה טוב נבחן ביום שבו משהו משתבש. כל עוד השוכר משלם והדירה תקינה, כמעט כל נוסח נראה מצוין. המבחן מגיע כשהמזגן מפסיק לעבוד באוגוסט, כשאחד מבני הזוג מקבל עבודה בצפון, כשבעל הדירה רוצה למכור או כשהשוכר מבקש להכניס שותף.

הטעות הנפוצה ביותר במשא ומתן על שכירות היא להתחיל ממה שהשוכר "מרגיש" שהדירה שווה או מהמשכיר "רוצה לקבל". השוק עובד טוב יותר עם השוואות.

אנשים חותמים על חוזה לפי החיים שיש להם ביום החתימה. חצי שנה מאוחר יותר עבודה משתנה, זוג נפרד, ילד נולד, דירה נרכשת או מתקבלת הצעה לעבור לעיר אחרת.

חוזה שכירות נחתם מול אנשים מסוימים, אבל החיים בתוך הדירה משתנים. בן זוג מצטרף, שותף עוזב, נולד ילד, מגיע כלב או שחדר השינה הופך למשרד.

דירה שמושכרת ב-7,000 שקל מכניסה 84 אלף שקל בשנה. זו הכנסה, לא רווח.