מי שמחכה לתיקון הוא המשקיע האומלל ביותר
מי שמחכה לתיקון הוא המשקיע האומלל ביותר. כולם עושים כסף והוא מחכה. המשקיע שמחכה לתיקון הוא זה שיקבל אותו ברגע שהוא יבחר להיכנס. קשה מאוד לבחור עיתוי להשקעה בשוק ההון רותח ומבעבע שכל הזמן נוסק מעלה. אדם מוצף במידע מכל עבר ורק המספרים של המדדים ממשיכים לעלות. לבסוף כשכל החברים שלו בפנים, גם הוא מחליט לעשות את הצעד, ואז הוא אומר לעצמו, יש לי שאר רוח, אני מחכה. והוא מחכה את כל הירידה, יחד עם החברים שלו, מפסיד את התיקון ויוצא. יש טיפוסים כאלה.
קשה לו לאותו טיפוס שמחכה לתיקון. הוא קצת יותר ותיק מהאח הבכור שלו, זה "עם הכסף בצד". האח הבכור, לא מכיר את הבורסה, לא שמע על הבורסה, אבל פתאום היו כמה מילים שגדי אמר בחדשות בשמונה. והוא נחשף לכך שהבורסה רק עולה כבר שנתיים ברציפות. אז בגלל שיש לו קצת "כסף בצד", הוא מחליט לשאול את אחיו הצעיר ש"מחכה לתיקון" מה לעשות. האח הצעיר יספר לו "אני מחכה לתיקון ואז אני בפנים", ואז האח עם הכסף בצד יגיד לעצמו, למה לחכות, שהכסף מהצד יעבור לאמצע והוא משקיע אותו מיד במניות.
בשביל רוב האנשים ה"בורסה" היא מכונה מופלאה שיכולה לייצר חלומות וזוועות בין לילה. הם שוכחים שהיא בסך הכל שוק. בסופו של יום, כל הסחורות שעוברות שם לא שונות מהותית מהעגבניות והמלפפונים בשווקים האחרים. כל אחד קונה מהסחורה בהתאם ליכולתו, ואם הוא רוכש את כולה אז הוא בעל הבאסטה. אבל הביקושים וההיצעים למניות והיקפי הכספים שעוברים בכל סוגי השוק, משחקים תפקיד חשוב. נכון שלבורסה יש את המדדים שאין בשוק מחנה יהודה, אבל מי שהולך לקנות תפוזים בשוק, ידע למשש הרבה יותר טוב את התפוזים ולחשוד הרבה יותר במשקל של הרוכל, מאשר ברגע שהוא מתיישב מול המסך ומתחיל לקרוא סקירות של אנליסטים מכובדים, שאין לו מושג מתי הם סיימו את האוניברסיטה, ולסחור במניות שהן אחוזים מחברות עם שמות מפוצצים שהוא לא תמיד יודע את טיב ההנהלות שמאחוריהן. פשטות היא יעילות, ולא תמיד שקיפות מובילה לפשטות.
נחזור לשני האחים. הם עדיין מחכים. בפגישה המשפחתית הם פוגשים את ההורים שלהם. אמא שלהם אומרת, "אסור להשקיע בבורסה". והם מתחילים לחשוש שמא החוכמה הישנה מהבית עדיפה על הסיכונים. הרי הם לא יהפכו לרוטשילדים מההשקעה שלהם בבורסה, אז למה לקחת את כל הסיכון הזה? אבל אמא שלהם שנתנה וטו קטגורי על השקעה במניות בבורסה, לא ידעה שהכסף מקופת הגמל שלה מושקע בבורסה. למעשה אמא שלהם שרכשה כמה קרנות נאמנות לפני עשור, היתה עם תיק המניות הכי משמעותי במשפחה. "תראו את ההשקעה שלי בבנק, רק עולה." היא אומרת ומסבירה להם שאחוזים זה אחוזים גם בדברים פחות מסוכנים.
כן, לא טעינו. כדאי לבדוק את היקף החשיפה להשקעות בבורסה בכל החסכונות ולא רק במה שיש בחשבון הישיר בבנק. גם בקופות הגמל, קרנות הפיצויים, הפנסיות, הביטוחים. כל מקום יכול להחשף למניות, וברוב המקרים גם לא ברור לאילו מניות. מי שאומר שהוא לא מושקע לחלוטין בבורסה, צריך לבדוק את עצמו היטב.
כשהבורסה עולה ועולה במשך זמנים רבים, היא דומה לדוגמנית שהולכת ונהיית צעירה וצעירה מיום ליום. פתאום היא יותר אטרקטיבית, פחות בלה. כל תלאות הקריירה נשכחות, כל המסיבות, והבילויים מתאיידים. לבסוף היא ענוגה ומושכת כבת שמונה עשרה. אבל אז האשליה נגמרת, ומי שחיכה לתיקון החליט שהוא נכנס למשחק.
מאת: חזי שטרנליכט
הערה: אין בדברים האמורים כאן משום המלצה לקנות או למכור נייר ערך כזה או אחר או לבצע פעולת השקעה כלשהי. כל העושה פעולה כל שהיא פועל על סמך שיקול דעתו הבלעדי והמלא בלבד.
