עיקול סכומים המופקדים בקרן מרכזית לפיצויי פיטורים

ע"ע 309/03 סימון לוי נ. קרן מרכזית לפיצויי פיטורין בע"מ ואח', ניתן ביום 24.11.2004.

עובדות סימון הועסק משך כ-37 שנים, בחברת רוזנמן – נסיעות ותיירות (להלן - החברה). לימים, פוטר סימון והגיש תביעה לפיצויי פיטורים. הוא טען כי לא עומדים לרשות החברה כספים לתשלום סכום התביעה, והמקור העיקרי ממנו יוכל להיפרע ולקבל את פיצוי הפיטורים המגיעים לו הוא חשבון פיצויים של החברה בקרן מרכזית לפיצויי פיטורין בע"מ (להלן - הקרן). סימון פנה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה להטלת עיקול על הכספים בקרן, כדי למנוע ביצועה של קנוניה, שלטענתו עמדה להתבצע, כך שהכספים "יוברחו" ולא יגיעו לידיו. בקשתו של סימון נדחתה. מכאן הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה פסק סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - החוק) קובע, בין היתר, כי סכומים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים או שהופרשו לקופת גמל לקצבה אינם ניתנים להחזרה, להעברה, לשעבוד או לעיקול. המונח "קופת גמל" כולל לצורך העניין, גם קופה מרכזית לפיצויים, דוגמת הקרן במקרה זה. סעיף 26 לחוק נועד לשמר את כספי הפיצויים על מנת שיעמדו בבוא היום לזכותו של העובד המפוטר. יתכנו מקרים, חריגים ויוצאי דופן, בהם דווקא הטלת העיקול ולא מניעת הטלתו תוביל להגשמת המטרה של הבטחת תשלום כספי הפיצויים המגיעים לעובד. הכוונה היא למצב בו העובד הוא שמבקש את הטלת העיקול, על מנת להבטיח את תשלום פיצויי הפיטורים, ובהטלת העיקול אין כדי לפגוע בסכומים המשוריינים לטובת יתר העובדים בחברה.

שני תנאים מצטברים צריכים להתמלא, על מנת שניתן יהיה לשקול הטלת עיקול על ידי עובד על סכומים המשוריינים במסגרת סעיף 26 לחוק. תנאי ראשון הוא, כי העובד מצליח להוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת בשלב אישור הטלת העיקול, כי אי הטלתו עלולה למנוע ממנו את האפשרות להיפרע ממעבידו, בכל הנוגע לסכומים אותם מבקש לשריין סעיף 26 לחוק. תנאי שני הוא, כי הטלת העיקול, לבקשת העובד, לא תפגע באפשרותם של יתר עובדי החברה להיפרע מן המעביד, בכל הנוגע לסכומים אותם מבקש לשריין סעיף 26 לחוק. רק בהתמלא שני תנאים אלה במצטבר עשוי בית הדין לשקול להיענות בחיוב לבקשת אישור עיקול על סכומים משוריינים, חרף לשון סעיף 26 לחוק, וזאת על מנת להגשים את התכלית הניצבת בבסיס הוראת סעיף זה.

במסגרת התנאי הראשון, יהיה על העובד המבקש לאשר את הטלת העיקול להצביע על פעולות שמבצע המעביד, שיש בהן כדי להעלות חשש כבד לניסיונות הברחת הכספים ששוריינו לצורך תשלום פיצויי פיטורים לעובדיו. במסגרת התנאי השני, מוטל על העובד הנטל להוכיח כי בעקבות אישור הטלת עיקול לטובתו לא יפגעו חבריו לעבודה, שהכספים המשוריינים נועדו להבטיח את תשלום הפיצויים במקרה ויפוטרו. עמידה בנטל ההוכחה של התנאי השני תהא אפשרית רק במקרים נדירים, דוגמת מקרה בו העובד המבקש אישור הטלת עיקול הוא למעשה העובד היחיד בחברה שלטובתו משוריינים הסכומים, או במקרה בו מבקש העובד להטיל עיקול לטובת כלל עובדי החברה, ולא לטובתו בלבד.

מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים נדירים, בהם ניתן להטיל עיקול על סכומים המשוריינים על פי סעיף 26 לחוק. הטלת העיקול בנסיבות מקרה זה תגשים את התכלית אותה נועד להגשים סעיף 26 לחוק, ולא יהיה בה כדי לפגוע בזכאותם של עובדים אחרים לקבלת פיצויי פיטורים מהחברה ולכן אין מניעה לאשר את הטלת העיקול לטובת מר לוי על כספי החברה המופקדים בקרן.

סוף דבר - הערעור התקבל. לסימון ישולמו 20,000 ש"ח הוצאות ערעור ושכ"ט עו"ד.