הפסקת תשלום תמורת שעות נוספות מהווה הרעה מוחשית

ע"ע 297/03 מלון צופיה בע"מ (מלון ויסטה) נ. קומר ג'ינדר, ניתן ביום 3.11.2004.

עובדות קומר, אזרח הודו ועובד זר בישראל, הועסק על ידי המערערת, המנהלת את בית המלון ויסטה באילת (להלן - בית המלון), מיום 17.8.1999 ועד ליום 22.9.2001.

בחלק ניכר מתקופת העסקתו, ביצע קומר גם עבודה בשעות נוספות, במנוחה השבועית ובימי חג. בתחילת שנת 2001, בשל המשבר בענף התיירות, פנו מנהלי המלון אל כלל עובדי המלון, ובכלל זה לקומר, בבקשה כי יוותרו על תוספת התשלום בגין עבודה בשעות הנוספות ובמנוחה השבועית. חרף התנגדותו של קומר, הפסיק בית המלון לשלם לו את התוספת עבור עבודה בשעות נוספות. קומר המשיך לעבוד במלון עוד כ-9 חודשים, עד שביום 17.9.2001 מסר להנהלת בית המלון מכתב התפטרות מנומק, בו הודיע על הפסקת עבודתו בתוך חודש וזאת, בשל היחס השלילי של הצוות כלפיו ובשל הפסקת תשלום התוספות עבור עבודה בשעות נוספות.

בסופו של דבר, יחסי העבודה בין הצדדים נותקו ביום 22.9.2001, כאשר הממונה על קומר הורה לו לעזוב את שטח המלון באופן מיידי.

לקומר לא שולמו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. קומר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, אשר קבע כי קומר זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מכח סעיף 11(א) לחוק פיצוי פיטורים התשכ"ג-1963, לדמי הודעה מוקדמת ולזכויות שונות מתוקף ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות. מכאן הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה פסק נדחתה טענת בית המלון כי חלוף תקופה בת תשעה חודשים למן הפסקת התשלום עבור עבודה בשעות נוספות ועד להתפטרותו של המשיב, מוכיחה כי אין קשר בין השניים. אמנם, קומר העלה טעם נוסף להתפטרותו, הוא יחס הצוות כלפיו, אולם, בכך אין כדי לשלול את הנימוק האחר להתפטרותו העומד בפני עצמו.

בנסיבותיו של מקרה זה, התקופה בת תשעת החודשים שחלפה בין מועד הפסקת התשלום ועד למועד ההתפטרות, אין בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הפגיעה בשכרו של קומר לבין התפטרותו. זאת, בין היתר, בשים לב להיותו של קומר עובד זר, שסביר להניח שנדרש לו פרק זמן על מנת לברר את זכויותיו כתוצאה מן הפגיעה החד צדדית בשכרו. נדחתה הטענה כי קומר הסכים לפגיעה בשכרו. קומר הביע את התנגדותו למהלך באופן מפורש. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא, שזכותו של העובד לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות היא מן הזכויות הקבועות בחקיקת המגן, שאינה ניתנת לוויתור, בין במפורש ובין מכללא.

ההודעה החד צדדית של בית המלון לקומר על הפסקת תשלום התגמול בגין עבודה בשעות נוספות, מהווה נסיבה בה אין לדרוש מקומר כי ימשיך בעבודתו והיא הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. הורדת הכנסתו של עובד באופן משמעותי ומשך תקופה ממושכת מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. זאת ועוד, אין להשלים עם מצב על פיו יהיה המעסיק רשאי להפחית משכרו של העובד באופן חד צדדי, מבלי שלעובד תהיה זכות להתפטר ולתבוע פיצויי פיטורים בגין כך.

נדחתה טענת בית המלון לפיה לא ניתנה למעסיק הזדמנות לתקן את המצב. קומר מסר לבית המלון הודעה מוקדמת בת חודש ימים על התפטרותו והיה בידי המלון לתקן את המצב בתקופה זו.

במסגרת מכתב ההתפטרות שמסר לבית המלון, נתן קומר הודעה מוקדמת בת חודש ימים על התפטרותו. קומר נדרש לעזוב את עבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת ולכן, הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת.

סוף דבר - הערעור נדחה. בית המלון ישלם לקומר הוצאות ערעור בסך 4,500 ש"ח בתוספת מע"מ.