ניכוי הוצאות בעקבות פסילת ספרים

עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי

ע"מ 1275/09 נורדן נפט בע"מ נ' פשמ"ג
חשבים |
נושאים בכתבה חשבים

ע"מ 1275/09

נורדן נפט בע"מ נ' פשמ"ג

                                                                                       

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ברובו ערעור בקשר לאי ניכוי הוצאות בעקבות פסילת ספרים - בשל חשבוניות שנקבע לגביהן כי הן חשבוניות מס כוזבות בהליך פלילי. נפסק כי בהיעדר תשתית ראייתית מהימנה מצד המערערת להוכחת הוצאותיה בפועל, חלף הוצאותיה המדווחות באופן כוזב באמצעות שתי החשבוניות האמורות, הרי לא ניתן לקבוע כי למערערת אכן היו הוצאות בפועל כנגד החשבוניות הפיקטיביות, וככל שהיו, לאמוד את שיעורן. עם זאת נפסק כי יש מקום לבדיקה נוספת של פקיד השומה את טענת המערערת להכרה בניכוי הוצאותיה.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

המערערת, נורדן נפט (1998) בע"מ (להלן: "המערערת"), היא חברה העוסקת ברכישת דלקים ובמכירתם. נורדן טכנולוגיות בע"מ (להלן "החברה האם"), חברה ציבורית הנסחרת בבורסה, היא הבעלים של 100% ממניות המערערת. פעילות המערערת הסתכמה בהיותה גורם מתווך בלבד בין ספקיות הדלק לבין צרכני הקצה, והיא נעדרה כל רכוש קבוע משל עצמה דוגמת מכלי אספקת דלק, אחסון לדלקים או מערך הפצה. בחודש ינואר 2004 נחתם הסכם לרכישת השליטה בחברה האם בידי איסט. סי. אנרג'י החזקות (2003) בע"מ (להלן: "אנרג'י(". בהכרעת הדין הפלילי שתפורט להלן, נקבע כי אנרג'י הייתה חלק מארגון פשיעה.

המשיב הוציא למערערת הודעת פסילת ספרים שהוצאה בהסתמך על כתב האישום שהוגש כנגד המערערת, ובו נטען כנגד המערערת כי השתמשה בשתי חשבוניות כוזבות בסך כולל של 3,303,010 ש"ח כולל מע"מ (השוות לסכום של 2,823,085 ש"ח ללא מע"מ), במטרה להתחמק מתשלום מס. עם פסילת ספריה של המערערת, הוציא לה המשיב שומה לפי מיטב השפיטה לשנת המס 2004. בהליך הפלילי התברר כי החשבוניות האמורות היו חשבוניות מס כוזבות שהוצאו לנאשמות על ידי אחד מחברי הארגון וכי לא נרכש כל דלק בפועל מחברה זו, ונקבע לגביה כי הייתה "חברת קש". בהכרעת הדין הורשעה המערערת בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; בעבירת ניכוי מס מתשומות מבלי שיש לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מע"מ, במטרה להתחמק מתשלום מס; במסירת ידיעה כוזבת או מסירת דוח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור, במטרה להתחמק מתשלום מס; בשימוש בכל מרמה או תחבולה או הרשאה לאחר להשתמש בהן או עשיית מעשה אחר במטרה להתחמק מתשלום מס; וכן בקשירת קשר להונות.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת לפרשנותה של הכרעת הדין הפלילי שניתנה בעניינה של המערערת והשלכתה על ההליך דנן. הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן בהתבסס אך ורק על הקביעות בהכרעת הדין הפלילי שבו הורשעה המערערת, וזאת לפי סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות").

דיון

תחילה, ובניגוד לטענות המערערת, נקבע כי לא נפל פגם מהותי בהחלטת המשיב לפסול את ספרי המערערת. לעניין ניכוי ההוצאות שבחשבוניות טענה המערערת כי גם אם פסילת ספריה בעינה עומדת והמשיב זכאי שלא להתיר לה בניכוי מהכנסותיה את הוצאות רכישת הדלקים כפי שהוצהרו על ידה בחשבוניות שנפסלו, הרי עדיין חייב הוא לערוך לה חלף זאת שומה בדרך של אומדן והערכה שבה יתיר לה על פי מיטב שפיטתו סכום הוצאות כלשהו בגין רכישת הדלקים, וזאת לאור הוראת סעיף 33(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). מנגד, לטענת המשיב, אין להתיר למערערת ניכוי הוצאות בעבור רכישת דלקים בפועל מכמה טעמים: ראשית, על פי האמור בהכרעת הדין המערערת לא רכשה דלקים בפועל והחשבוניות לא שיקפו כל עסקה ממשית; שנית, אין להתיר בניכוי הוצאות שהוצאו תוך כדי ביצוע עבירה על פי הוראות הפקודה; שלישית, ממילא לא ניתן לאמוד את הוצאות המערערת ולקבוע אם אכן היו, לנוכח היעדר המהימנות של מסמכיה והתנהלותה הפלילית בתקופה הרלוונטית.

נפסק כי גם לנישום שספריו נמצאו בלתי קבילים עומדת הזכות הפוטנציאלית להכרה בהוצאותיו, על פי סעיף 33(א)לפקודה. עם זאת, בענייננו, ובפרט בנסיבות הפליליות החמורות שפורטו לעיל, בהיעדר תשתית ראייתית מהימנה מצד המערערת להוכחת הוצאותיה בפועל חלף הוצאותיה המדווחות באופן כוזב באמצעות שתי החשבוניות האמורות, הרי לא ניתן לקבוע כי למערערת אכן היו הוצאות בפועל כנגד החשבוניות הפיקטיביות, וככל שהיו, לאמוד את שיעורן. אין לבית המשפט כל דרך לאמוד את העסקה שבוצעה בפועל לרכישת דלקים בידי המערערת, ואף לקבוע באופן ודאי כי עסקה כזו אכן בוצעה, לצורך הכרה ברכישה זו כהוצאה של המערערת. כל שניתן לומר באופן מוחלט, בהתבסס על ממצאי הכרעת הדין הפלילית, הוא כי המערערת מכרה דלקים ללקוחותיה, וכן כי הדלקים הגיעו ללקוחות בדרך אשר אינה משתקפת באופן מהימן בחשבוניות שנמצאו ככוזבות בהכרעת-הדין הפלילית. המערערת לא הציגה בשום שלב, לא בהליך מינהלי ראוי לפני המשיב ואף לא לפני בית-משפט זה, ראיה אשר מסייעת באופן מהימן בקביעת הוצאותיה או מעידה על קיומן בפועל. חרף האמור, ולאור העובדה כי המערערת נשלטה בפועל ונוהלה בתקופה הרלוונטית על ידי ארגון הפשיעה, יש להניח כי נסיבות אלה היקשו על המערערת להביא אסמכתאות הנמצאות תחת ידיו של ארגון הפשיעה בלבד, להוכחת טענותיה. יתרה מכך, כידוע, חותרים דיני המס למעלה מן הכול לגביית מס אמת, ואינם מבקשים להעניש את הנישום, בפרט כאשר הגורמים החוטאים בענייננו אינם פעילים עוד במערערת.

בנסיבות האמורות, יש מקום לבדיקה נוספת של פקיד השומה את טענת המערערת להכרה בניכוי הוצאותיה לרכישת דלקים על דרך האומדנה, ובהתבסס על שיקול דעתו המקצועי הבלעדי. לפיכך, אני מחזיר את הדיון בשומה שנקבעה למערערת לשנת המס 2004 לפקיד השומה, וזאת אך ורק כדי שיכריע בסוגיה זו של אפשרות ההכרה בסכום מסוים כניכוי הוצאות לצורך הפחתת ההכנסה שבה חויבה המערערת במס.

קיראו עוד ב"בארץ"

חוקיות ההוצאות המותרות בניכוי - יש לדחות את טענת המשיב כי גם במנותק מפסילת ספרי המערערת ומהאמור בסעיף 33(א)לפקודה, אין להכיר בהוצאות המערערת בעניינו, משום שממילא אינן עומדות בתנאי סעיף 17 לפקודה, בהיותן הוצאות שהוצאו (ככל שהוצאו) בביצוע עבירה. נפסק כי לעניין האבחנה בין הוצאה בלתי חוקית כשלעצמה לבין הוצאה שהוצאה תוך כדי עשיית מעשה בלתי חוקי, לצורך הכרה בניכויה, הרי שמלשון סעיף 32(16) לפקודה ניתן להסיק כי הוצאה שלא תותר בניכוי, היא כזו שאינה חוקית כשלעצמה. בענייננו, המחלוקת היא לעניין עצם קיום ההוצאה המבוקשת בניכוי ושיעורה. הצדדים אינם חלוקים בשאלה אם הוצאה שהוצאה לשם רכישת דלקים היא חוקית כשלעצמה. לפיכך, ככל שיקבע המשיב על סמך ראיות שתביא לפניו המערערת כי הייתה הוצאה בפועל שהוצאה לשם ייצור הכנסה, וכי הוצאה זו טרם הוכרה בניכוי, וכן ככל שייקבע כי ניתן לאמוד את שיעורה, הרי ניתן יהיה להכיר בהוצאה זו לניכוי מהכנסתה החייבת של המערערת.

תוצאה

הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 60,000 ש"ח.

בבית המשפט: המחוזי תל אביב

לפני: כב' השופט גדעון גינת

ניתן ביום: 7.5.2015

 

 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךדן תורג'מן. קרדיט: אור ברוך

לאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל

בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות,  הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו

רן קידר |
נושאים בכתבה עבירות מס

בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו.

תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.

למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה. השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.

בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11 עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות נמוך יותר.

כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.

צהל עזה חרבות ברזל
צילום: דובר צהל

ועדת החוץ והביטחון אישרה לקריאה שנייה ושלישית את חוק הפנסיות לפורשי צה״ל

החקיקה מסדירה את סמכות הרמטכ״ל בעקבות פסיקת בג״ץ, על רקע התרעות בצה״ל על גל פרישות והתנגדות חריפה בכנסת לעלות התקציבית

אדיר בן עמי |

ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אישרה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), תיקון מספר 36, המסדיר את סמכות הרמטכ"ל להעניק לפורשי צה"ל רכיב פנסיה מוגדל. ההצעה אושרה ברוב של חמישה תומכים מול מתנגד אחד, לאחר דחיית כלל ההסתייגויות שהוגשו לה.

החקיקה נועדה להסדיר מצב משפטי שנוצר בעקבות פסיקת בג"ץ מחודש ספטמבר האחרון, שקבע כי המדיניות הנהוגה בצה"ל להענקת תוספות פנסיה לפורשים חורגת מהמסגרת שקבע המחוקק ואינה מעוגנת בדין. בית המשפט קבע כי ללא חקיקה ראשית, הסמכות תבוטל החל מ־1 בינואר 2026, תוך מתן פרק זמן להסדרת הנושא בכנסת. מאז פסק הדין קיימה ועדת החוץ והביטחון שורת דיונים בהצעת החוק, שבמהלכם הציגו נציגי צה"ל תמונת מצב מדאיגה באשר להשפעת חוסר הוודאות על משרתי הקבע. באגף כוח האדם התריעו כי מאז פרסום פסק הדין הוגשו כ־300 בקשות פרישה, לצד כ־300 בקשות נוספות שנמצאות עדיין בתהליך.

רח"ט אכ"א, תא"ל אמיר ודמני, אמר בדיונים כי צה"ל נאלץ להתמודד עם פערים בכוח האדם באמצעות קידום משרתים צעירים ובעלי ניסיון מצומצם יותר. לדבריו, קיימת שחיקה הן במעמד והן בתנאי השירות, והחשש המרכזי הוא שאנשים איכותיים בוחרים שלא להישאר בשירות הקבע.


התנגדות חריפה להצעת החוק 

ח"כ עמית הלוי הגיש למעלה מ־3,000 הסתייגויות וטען כי מדובר במהלך תקציבי בהיקף של מיליארדי שקלים, שמוסתר מהציבור. לדבריו, הכספים מיועדים לפנסיות של פורשי קבע במקום להפניית משאבים ללוחמים הזקוקים לציוד ולתוספות תקציביות. הלוי טען עוד כי הפנסיות הצבאיות גבוהות משמעותית מהפנסיה הממוצעת בשירות המדינה, וכי מדובר בפורשים צעירים יחסית, לעיתים בשנות ה־40 לחייהם. לדבריו, החוק מוסיף התחייבות תקציבית נוספת של כ־1.7 מיליארד שקל למערכת שכבר נהנית מתנאים מועדפים.

בדיון האחרון אמר ח"כ הלוי כי החוק, שהובא להצבעה, מהווה בעיניו פגיעה קשה במשרתי הקבע ובלוחמי צה"ל. הוא טען כי ההשלכות ארוכות הטווח של ההחלטה עלולות לפגוע במערכת הביטחון עצמה.