ע"מ 55139/13 יוסף וינשטוק נ' פקיד שומה היחידה הארצית לשומה בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי יש לסווג כשכר עבודה תקבול שקיבל המערער, מנכ"ל חברת ביטוח, בגין אי תחרות בחברה למשך שנתיים ממועד פרישתו. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים -------------------------------------------------------------- המערער שימש המנהל הכללי של שומרה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "שומרה") החל משנת 2002. בשנת 2010 הגיעו יחסי העבודה בין המערער לבין שומרה לסיום. בין הצדדים נכרת הסכם לפיו התחייב המערער שלא להתחרות בשומרה במשך שנתיים מיום סיום עבודתו בתמורה לסך של 6,303,421 ש"ח. בדוח הכספי לשנת המס 2010 דיווח המערער כי התקבול בסך 6,303,421 ש"ח הוא רווח הון החייב במס בשיעור 20%. המשיב דחה את הצהרת המערער וקבע כי התקבול מכוח הסכם אי התחרות הוא הכנסה פירותית החייבת במס בשיעורים הקבועים בסעיף 121(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). עוד קודם לכן, בשנת 2007, נחתם הסכם למכירת מניות שומרה לחברת מנורה. בהסכם זה נקבע כי המערער מתחייב שלא לעסוק בתחומי הביטוח וסוכנויות הביטוח במשך שנתיים לאחר שיחדל לכהן כמנכ"ל שומרה. דיון ------ נקודת המוצא היא שסעיף 2(2)(א) לפקודה, הוא מקור חיוב רחב תחולה ולפיו כל תשלום אשר שולם לעובד מהווה הכנסת עבודה, אלא אם מדובר בתשלום ששולם על רקע יחסים החורגים מיחסי עובד מעביד. על המערער להוכיח שהתשלום האמור חורג מהיחסים של עובד מעביד שהיו בינו לבין שומרה. במסגרת הסכם אי התחרות התחייב המערער שלא לעסוק בתחום הביטוח ולא להתחרות בשומרה. סעיפים שונים בהסכם העוסקים בהגנה על המידע העסקי של שומרה מפני המערער יוצרים קשר הדוק בין התחייבות המערער לאי תחרות לבין ההגנה על המידע והקשרים העסקיים שאליהם נחשף המערער במסגרת עבודתו בשומרה. זאת ועוד. הסכם אי התחרות נכרת ביום שבו נכרת בין המערער לבין שומרה ההסכם לסיום יחסי עבודה ולפיו התחייב המערער לשמור בסודיות ולא להשתמש ברשימת הלקוחות ו/או סוכני הביטוח ו/או הספקים ו/או מערך השיווק ו/או תוכניות הביטוח ו/או כל רשימה אחרת ששימשה את פעולתה השוטפת של שומרה, שהיא "סוד מסחרי של החברה". בכך יש כדי להדק עוד יותר את הקשר בין הכוונה של שומרה להגן על סודותיה המסחריים שנחשפו לעיני המערער בתקופת עבודתו בה לבין התחייבותו של המערער שלא להתחרות בשומרה. זאת ועוד, הגבלת אי התחרות שביקש להטיל על המערער במסגרת הסכם המניות, נועדה להגן על הנכסים (מנהלים וסוכנים) של שומרה מפני המערער אשר בתוקף תפקידו כמנכ"ל שומרה נחשף לאופן העסקתם של מנהלי שומרה וסוכניה. בהסכם אי התחרות נקבע כי המידע העסקי שאליו נחשף המערער בעבודתו בשומרה הוא בבעלות שומרה, ונקבעו הסדרים להגנה על המידע האמור. בהתחשב בכך ובעובדה שהמערער שימש מנכ"ל שומרה במשך תקופה ארוכה של כשבע שנים, אין לקבל שמלבד הקשרים והידע העסקי של שומרה היו בידי המערער "כלים" משמעותיים נוספים בתחום הביטוח. זאת ועוד, נמצא כי התשלום ששולם למערער במסגרת הסכם אי התחרות לא נגזר מנזק שהיה עלול להיגרם לשומרה אילו היה המערער מתחרה בה, אלא מתחשיבי שכר, ובכך יש כדי לתמוך במסקנה שהתשלום ששולם למערער בגין התחייבותו שלא להתחרות בשומרה קשור קשר הדוק לעבודתו של המערער בשומרה, ולמעשה הסכם אי התחרות מהווה הסכם לתשלום שכר בטלה, ולפיו התחייבה שומרה לשלם למערער את שכרו ובלבד שישב בבית כל תקופת אי התחרות. מסקנה זו מתלכדת עם עמדתי כי כישוריו של אדם אינם בני מכירה, ועל כן אין לומר כי הסכם אי תחרות הוא מכירה של נכס. הסכם אי תחרות ששכר בצדו כמוהו כהסכם העסקה. בהסכם העסקה מתבקש העובד להפעיל את כישוריו, קרי הונו האנושי, ובהסכם אי תחרות מקבל העובד שכר כדי שיימנע מלהפעיל את הונו האנושי. זה גם זה הם תשואה להון האנושי, קרי הכנסה פירותית. נוכח כל אלה, אין להפריד בין המידע העסקי של שומרה שאליו נחשף המערער במהלך עבודתו כמנכ"ל שומרה, לבין עבודתו או יכולתו של המערער להתחרות בשומרה, ועל כן נראה שהתשלום ששולם למערער מכוח הסכם אי התחרות, גם אם נועד למנוע תחרות בשומרה, קשור באופן בלתי נפרד בעבודתו של המערער בשומרה ויש לראותו כהכנסה מעבודה. ואף אם הייתה גלומה בהסכם אי התחרות הגבלה של חופש העיסוק, מדובר בהגבלה לתקופה מוגבלת שאינה מגיעה כדי מכירת "העץ" או "גדיעתו", אלא לכל היותר ויתור על הזכות להשתכר או להרוויח מעיסוק בתחום מסוים לתקופה קצובה ועל כן מדובר בתקבול שהוא תחליף לשכר או לרווח מעסק או משלח יד. עם זאת, אפילו ניתן היה לומר שבמסגרת הסכם אי התחרות מכר המערער נכס כמשמעותו בסעיף 88 לפקודה, אין בכך כדי להועיל לו. סעיף 89(ג) לפקודה קובע כי רווח ממכירת נכס העשוי להתחייב במס לפי הפרק הראשון לחלק ב לפקודה וגם לפי חלק ה לפקודה, יחויב במס לפי הפרק הראשון. כאמור, ההכנסה שנצמחה למערער מכוח הסכם אי התחרות מהווה הכנסת עבודה, ועל כן, אפילו ניתן היה לראות בהכנסה האמורה גם רווח הון, חייבת היא במס כהכנסת עבודה. תוצאה --------- הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך 80,000 ש"ח. בבית המשפט: המחוזי בתל אביב לפני: כב' השופט מ' אלטוביה ניתן ביום: 11.1.2015