רווח הון - אין רווחים ראויים לחלוקה בניירות ערך זרים (הלכת סדן)

רו"ח רונית בר ורו"ח (משפטן) ישי חיבה

ביום 1.6.2011 התקבל פסק דינו של בית המשפט העליון הדן בשאלה אם במכירת נייר ערך זר זכאים המערערים ליהנות משיעורי המס על פי סעיף 94ב לפקודה
עו"ד לילך דניאל |

ביום 1.6.2011 התקבל פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין סדן והניגאל (ע"א 3266/08) (להלן: "המערערים"), הדן בשאלה אם במכירת נייר ערך זר כהגדרתו בצו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), התשנ"ב-1992 (להלן: "הצו") זכאים המערערים ליהנות משיעורי המס על פי סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") בגין חלקם ברווחים הראויים לחלוקה (להלן: "רר"ל") שנצמחו בחברה, נוסף על ההקלה במס בשיעור 35% (במקום שיעור שולי) על "יתרת" הרווח הריאלי שנצמח במכירת ניירות ערך זרים, או שמא הצו הוא בבחינת הסדר ממצה.

עובדות המקרה

המערערים היו בעלי מניות מייסדים בחברת "לננט תקשורת מחשבים בע"מ" (להלן: "החברה"), שמניותיה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בניו-יורק ב-1991. ב-1994 מכר סדן את מניותיו בה. ב-1995 התמזגה החברה עם חברה זרה בדרך של החלפת מניות, והניגאל קיבל בתמורה למניותיו בחברה מניות בחברה הזרה. את מניותיו מכר בשנים מאוחרות יותר.

עובר לביצוע עסקת החלפת המניות, קיבלו כלל בעלי מניות החברה אישור "פרה-רולינג" מנציבות מס הכנסה. בית המשפט דן ארוכות בשאלה אם באישור שניתן יש משום הבטחה מפורשת של נציבות מס הכנסה, כי יובאו בחשבון רר"ל שנצברו בחברה עד לעסקת ההחלפה לצד שיעורי המס על פי צו מס הכנסה (קביעת ניירות ערך זרים), התשנ"ב-1992 (להלן: "צו ניירות ערך זרים") אם לאו; ובתהייה: אם כן - מהו תוקפו של האישור ככל שהוא נוגד את החקיקה.

בית המשפט קובע בדעת רוב כי לא ניתן ללמוד בצורה חד משמעית מן האישור כי ניתנה הבטחה מפורשת בעניין זה.

הוסכם בין הצדדים כי לעניין שני המערערים, נחשבו המניות הנמכרות לנייר ערך זר. במסגרת דיווחיהם לרשות המסים, דיווחו המערערים על רווח ההון באופן הבא: על חלק רווח ההון הריאלי, המיוחס לרר"ל החברה במועד המכירה או ההחלפה לפי העניין - שולם מס בשיעור 10% על פי סעיף 94ב לפקודה; בגין יתרת הרווח הריאלי שולם מס בשיעור 35% על פי הצו.

בבית המשפט המחוזי נדחו טענות המערערים ונקבע כי הצו הוא בבחינת הסדר ממצה, וכי החלת סעיף 94ב לפקודה לצד קביעת שיעור מס של 35% לנייר ערך זר הן כפל הקלת מס ביחס למשקיעים אחרים.

סעיף 2(ב) לצו ניירות ערך זרים קובע:

"על אף האמור בחלק ה' לפקודה, יחיד תושב ישראל שיש לו רווח הון במכירת נייר ערך זר, יהיה פטור ממס על חלק רווח ההון שהוא סכום אינפלציוני כהגדרתו בסעיף 88 לפקודה, ויהיה חייב על יתרת רווח ההון במס בשיעור של 35%."

השופט הנדל קובע כי לאור הניסוח "על אף האמור" ולאור הקביעה המפורשת לעניין החלת הפטור על רווח ההון האינפלציוני, לשון הסעיף ברורה ואינה מאפשרת פרשנות אחרת מהנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הרואה בצו הסדר ממצה. עוד קובע השופט הנדל כי קביעה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בפרשנות לחוק שלא רק שאינה מתיישבת עם לשונו, אלא אף יוצרת כפל הקלה במס, ובלשון בית המשפט:

"אכן, כפי שנתן דעתו על כך בית המשפט המחוזי, גישת המערערים חותרת תחת עיקרון היסוד של ניטראליות המס - תכלית העומדת בלב סעיף 94ב לפקודה וצו ניירות ערך זרים. המערערים מבקשים ליצור 'אפליה' בין סוגי ניירות ערך ובכך למעשה אף יוצאים נגד דברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה..."

"...ויוער, המערערים כבר קיבלו הקלת מס בדמות שיעור מס מופחת העומד על 35% על מלוא רווח ההון הריאלי. בהיעדר קביעה מפורשת מצד המחוקק, אין מקום לחלץ מתוך רווח ההון הריאלי מרכיב מסוים וליתן בגינו 'הקלת מס כפולה'..."

השופט רובינשטיין מצטרף בשאלה העניינית לקביעת השופט הנדל, אך מעלה את השאלה אם אפשר, כלשונו, "לדחוק" את הוראות סעיף 94ב לפקודה למונח "סכום אינפלציוני" וקובע:

"...לאמיתו של דבר אין מדובר ב'סכום אינפלציוני'. הטבת המס על 'סכום השווה לחלק הרווחים הראויים לחלוקה' אינה קשורה בשום אופן ל'ניטרול השפעת האינפלציה על החיוב במס'."

לסיכום, נדחתה החלה משולבת של רר"ל עם הקלה במס בשיעור 35%, עקב לשון ברורה וגורפת של הצו ("על אף האמור בחלק ה'...") ועקב טענת כפל הטבת מס.

נציין כי לדעתנו במקומות אחרים, וישנם רבים כאלו, אשר בהם לשון החקיקה מאפשרת פרשנות אחרת ו/או אין בהם "כפל הטבה", ישנו מקום לפרשנות מקלה עם ציבור הנישומים.

הכותבים - ממשרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףמשה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסף

הממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים

התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף

ליאור דנקנר |

הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.

בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.


הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים

עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.

התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.

המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.


חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבלת מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה - סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).