לא מה שחשבתם: על הציבור המקופח ביותר בתנאים הסוצילים

בניגוד לציבור השכירים, שם חלה חובת הפרשה ותשלום תנאים מסויימים מכח חקיקה וצווי הרחבה (כמו לדוגמא פיצויי פיטורים, פנסיית חובה) והתנאים משולמים במשותף על ידי העובד והמעביד, ציבור העצמאים נאלץ לדאוג לעצמו וכרגיל במקומותינו כאשר אנו מגיעים ללדאוג לעצמנו, מה עוד שהדבר בא בדרך כלל על חשבון השוטף, אנו מתעלמים ודוחים את הביצוע.

התוצאה היא שעצמאים אשר מצליחים לייצר בשוטף הכנסה נאה ,מגיעים לגילאים המבוגרים יותר עם חסכון נמוך לפרישה, חסכון שזהה לעיתים לחסכון אשר נצבר על ידי עובד שכיר שמרוויח פחות מהשכר הממוצע במשק.

כך לדוגמא עובד שכיר אשר משכורתו הינה 10,000 ש"ח נהנה בד"כ מתנאים סוציאלים המסתכמים בהפקדה חודשית של כ-3,000 ש"ח לחודש או 36,000 ש"ח בשנה.

ההפקדה נובעת כתוצאה מהפקדת מעביד בסך של כ- 2,250 ש"ח לטובת פיצויים, תגמולים קרן השתלמות וביטוח לאי כושר עבודה ומהפקדת עובד של כ-750 ש"ח מידי חודש לתגמולים וקרן השתלמות.

כמה מתוך העצמאים שאנו מכירים מפקידים 36,000 ש"ח לשנה לתנאים סוציאלים? מעט מאד. נכון, העצמאים אינם נהנים מהפקדת מעביד, אך "העדרו" של מעביד אינה משנה את העובדה כי הצורך הסוציאלי של העצמאי זהה לפחות, אם לא גדול יותר מהצורך של העובד השכיר.

יש לזכור כי החלת "פנסיית חובה" על ציבור העצמאים טרם יצאה אל הפועל אך לעומת זאת מס ההכנסה הגדיל לאחרונה את ההכרה בהפקדת עצמאים לתנאים סוציאלים ולקרן השתלמות. אם בעבר הסתכמה ההכרה בהפקדה של כ-15,000 ש"ח בשנה כיום יכול עצמאי המעוניין לנצל את מלוא הטבות המס להפקיד כ-31,500 ש"ח לטובת קרן פנסיה , ביטוח או קופת גמל ועוד כ-17,500 ש"ח לטובת קרן השתלמות.

אז מה צריכים העצמאים לעשות:

להבין כמו כל אחר כי הצורך הפנסיוני בפרישה ובשוטף אינם נגזרים ממעמד המס שלך. עובד עצמאי כמו כל עובד שכיר צריך לדאוג בזמן הן לסכנות הביטוחיות היומיומיות והן לצבירת החסכון לעת פרישה, העדרו של מעביד אכן מקשה על היכולת לשלם סכומים גבוהים אך אינו מייתר את הצורך הזה ומחייב לעיתים להצטמצם ביום יום על חשבון דאגה לעתיד.

לזכור כי מס ההכנסה הכיר בצורך הזה של העצמאי והגדיל את תקרת ההפקדה המותרת לצורך רכישת תנאים סוציאלים.