העובדות

------------------

ציון עמיאל (להלן: "העובד") עבד בחברת סקיולייף ישראל בע"מ (להלן: "המעבידה") כ"אב שכונה" בשכונת בית הכרם בירושלים.

המעבידה סיפקה שירותי "שכונה תומכת" לאוכלוסיה המבוגרת בשכונת בית הכרם משנת 1999 על פי הסכם שנחתם בינה לבין המרכז הקהילתי בשכונה.

העובד שימש איש קשר בין המעבידה לבין האוכלוסייה המבוגרת.

ביום 1.4.2007 הודיע העובד, כי הוא מפסיק את עבודתו "מסיבות אישיות". העובד נתן הודעה מוקדמת בת 30 יום כנדרש, ואולם לטענתו עבודתו הופסקה על ידי המעבידה.

ביום 1.5.2007 החל לעבוד כ"אב שכונה" בשכונת בית הכרם, כעובד המינהל הקהילתי.

ההתקשרות בין המנהל הקהילתי לבין המעבידה הסתיימה ביום 26.5.2007.

לטענת המעבידה, העובד הפר את הסכם העבודה בין הצדדים, ניצל לרעה מידע סודי, והפר את חובת האמון שהתחייב כלפיה. עוד טענה, כי העובד היה חתום על סעיף אי-תחרות מול החברה, ואף אותו הפר. המעבידה מבקשת לפסוק לזכותה את הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בניהם בסך של 5,000$ עקב הפרת חובת תום הלב וההתחייבויות כלפיה.

בנוסף לכך, טענה המעבידה, כי העובד פעל בניגוד להוראות סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, ולפיכך יש לפסוק לזכותה פיצוי בסך של 100,000 ש"ח ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 13 לחוק, תוך הפחתת הפיצוי המוסכם, ופיצוי בסך של 2,500 ש"ח בגין כל מנוי שעזב עקב ביצוע עוולת הגזל עצמה.

מנגד טען העובד, כי לא הפר כל התחייבות חוזית כלפי המעבידה, וכן שלא גזל סוד מסחרי, שכן קיומו של זה לא הוכח כלל. עוד הוסיף, כי סעיף אי התחרות שבהסכם אינו תקף משלא הוכח טעם המצדיק את הגבלת חופש העיסוק, ואינו רלבנטי, משלא הוכיחה את קיומו של הסוד המסחרי. לכן אין מקום לחייבו בפיצויים מכוח חוק עוולות מסחריות. לטענתו, המעבידה היא שפעלה בחוסר תום לב, ועל בית הדין לדחות את התביעה.

פסק הדין

----------------

עובד רשאי להתפטר מעבודתו ולעבור לעבוד במקום עבודה אחר. אם אמנם מוגבל חופש העיסוק של עובד, כך שאינו יכול, בשל הוראות הסכם העבודה, לתור לעצמו מקום עבודה כראות עיניו, יבחן בית הדין את ההגבלה, ויברר האם היא עולה בקנה אחד עם הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לגבי הגבלה מעין זו.

העובד לא עבר לעבוד בחברה מתחרה, ולא בעסק או גוף העוסק בהתקנה, הפעלה וכד' של לחצני מצוקה. שכן, המינהל הקהילתי עצמו אינו עוסק בהתקנת לחצני מצוקה או שירותים אחרים ממין זה לאוכלוסיה המבוגרת. המינהל התקשר לצורך זה עם חברה אחרת לאחר שנסתיים ההסכם בין העובד למעבידה.

יתר על כן, אף אם עבודתו של העובד במינהל הקהילתי הינה בגדר עבודה בעסק מתחרה, יש לברר האם יש הצדקה להגביל את חופש העיסוק של העובד למשך תקופה בת 12 חודשים. זאת, משום שסעיף המגביל את חופש העיסוק של העובד לא ייאכף אלא אם קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת.

האינטרסים השונים של המעסיק ושל העובד חיים בכפיפה אחת תחת כנפי חוזה העבודה. הגבולות בין השניים ברורים: העובד אינו רשאי לעשות שימוש בקניינו של המעסיק בלא רשותו, והמעסיק אינו רשאי למנוע מן העובד לעבוד אצל מעסיק אחר, אפילו אם מדובר במעסיק מתחרה.

לטענת המעסיקה רשימת הלקוחות הינה בגדר "סוד מסחרי" בר הגנה. עפ"י הפסיקה, מידע המצוי בידי המעסיק בלבד או בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון ההנהלה הבכירה או מנהלי מחלקת השיווק יהווה בדרך כלל "סוד מסחרי". רשימת תושבי בית הכרם המשתתפים בתכנית, ואשר בביתם הותקן לחצן מצוקה על ידי המעבידה, אינה עונה על קריטריונים אלה.

המעבידה טענה, אם כן, כי מדובר ב"סוד מסחרי" לא משום שזהו מידע חסוי, החשוף לידיעתם מתי מעט, אלא משום שעשתה מאמצים להשגתו. המאמצים התמקדו בהתקנת הטכנולוגיה עצמה, ולא בהרחבת הרשימה. הרשימה הייתה בידי המינהל הקהילתי, ומעולם לא הייתה נחלתה הבלעדית של המעבידה, כפי שעולה אף מההסכם בין המעבידה למינהל. משנקבע בהסכם בין המעבידה למינהל קהילתי כי המידע אודות המנויים יעבור ביניהם לפי הצורך, ניתן לראות בציון המפורש של רשימת הלקוחות בתוך סעיף הסודיות כבאה להחריג את רשימת הלקוחות ממסגרת ה"סודות המסחריים" שעליהם ביקשה המעבידה להגן.

מכאן שרשימת הלקוחות שאליה מתייחסת המעבידה בטיעוניה אינה עונה על הגדרות "סוד מסחרי", ובהעדר קיומו של סוד מסחרי שהעובד נחשף אליו במסגרת עבודתו, אין לאכוף את סעיף אי התחרות בהסכם העבודה. על-כן נקבע, כי העובד לא הפר את הסכם העבודה, והמעבידה אינה זכאית לפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם.

משנדחתה טענתה של המעבידה לקיומו של סוד מסחרי, יש לדחות אף את טענתה כי העובד גזל את סודותיה המסחריים, ובכך פעל בניגוד להוראות סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות.

עם זאת, גם לא הוכח כי העובד השתמש בידע שצבר או כי העבירו לצד שלישי, בכדי להשפיע על הקשישים לעזוב את המעבידה ולעבור לחברה המתחרה, ובכך גרם להפסדים למעבידה. העובדה שבשלב מסוים ניתנה הודעה למשתתפים בתכנית כי העובד ימשיך בעבודתו מטעם המינהל, אינה מעידה על כך שהעובד העביר את הידע שצבר למינהל.

משנדחתה טענת המעבידה לקיומו של סוד מסחרי ולגזילתו, יש לדחות גם הסעד המבוקש בדמות הפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, ואת הבקשה לפיצוי בגין כל מנוי שעזב את המעבידה לאחר סיום ההתקשרות בינה לבין המינהל הקהילתי.

יודגש, כי כאשר מדובר בעובד בכיר, מוטלת עליו חובת אמון ונאמנות מוגברות כלפי מעסיקו. העובד, אשר לא היה עובד בכיר במעבידה, מילא את חובותיו כלפיה, כאשר התריע בפני הממונות עליו בדבר האפשרות כי החוזה עימה לא יוארך עקב התנהגותה, שאינה מתיישבת עם מטרות הפרוייקט.

כפי שכבר צוין לעיל, גם אם ניהל העובד משא ומתן עם המינהל הקהילתי, עוד לפני שהודיע על התפטרותו או בתקופת ההודעה המוקדמת שנתן למעבידה, אין בכך משום חוסר תום לב. זכותו של כל עובד לבחור לעצמו מקום עבודה כראות עיניו, ולנהל משא ומתן על מקום עבודה חלופי אף במהלך תקופת עבודתו אצל המעביד הקודם, כדי שלא יוותר בלא פרנסה. משנקבע, כי רשימת הלקוחות אינה סוד מסחרי וכך גם קשריו של העובד עם הקשישים, אין בסיס לטענה כי העובד הפר את חובת האמון כלפי המעבידה, אפילו פעל למציאת מקום עבודה חלופי במהלך העסקתו אצל מעבידה.

לאור כל האמור לעיל, נדחתה תביעת המעבידה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".