עובדות

-------

ענת סקיאנסקי (להלן: "העובדת") הינה מורה למדעים, בעלת רשיון הוראה קבוע, תעודת הוראה במדעי ביולוגיה וכימיה ובעלת תואר ראשון בחינוך.

העובדת חברה בארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות (להלן: "ארגון המורים").

מדינת ישראל- משרד החינוך (להלן: "המעסיקה") הייתה מעסיקתה של העובדת עד לחודש אוגוסט 2009, בתקופות בהן לימדה העובדת כמורה בבתי הספר שבבעלותה של המעסיקה. על יחסי העבודה שבין העובדת למעסיקה חלים, בין היתר, חוזרי מנכ"ל משרד החינוך, תקנון השירות לעובדי הוראה (להלן: "התקנון"), ההסכמים וההסדרים הקיבוציים ביחס לעובדי הוראה כפי שאלה נחתמים מעת לעת בין המעסיקה לבין ארגון המורים וכן הנוהגים החלים ביחס לעובדי הוראה.

במהלך שנת הלימודים תשס"ט (ספטמבר 2008- אוגוסט 2009) הועסקה כמורה למדעים בחטיבת הביניים "עתידים" בהוד השרון (להלן: "בית הספר"). העובדת שובצה בבית הספר עקב פרישתה לגמלאות של מורה אחרת במהלך חודש אוגוסט 2008, ומלכתחילה נקבע השיבוץ לשנה אחת בלבד.

נוכח תלונות כנגד תפקודה המקצועי של העובדת, ולבקשת מנהלת בית הספר, נערכו ביקורים של מפקחות המעסיקה בשיעוריה של העובדת. בדוחות הביקורת נמתחה ביקורת קשה על תפקודה המקצועי של העובדת.

ביום 23.3.09 נערכה פגישה בסיומה נאמר לעובדת, כי על אף הדוחות בעניינה לא ינקטו כנגדה בהליך של פיטורים פדגוגיים.

בחודש מרץ 2009 ביקשה העובדת לעיין בתיקה האישי. העובדת מצאה כי בתיק תויקו מכתבי תלונה רבים הן של תלמידים, הן של הורים והן של מורים עמיתים ומנהלת בית הספר. חלקם של המכתבים היו אנונימיים ומחלקם האחר נמחקה זהות הכותב. עוד נמצאו בין המכתבים כאלה שבהם פנתה העובדת עצמה להנהלת בית הספר בעניין תלמידים מסוימים. העובדת, שנחשפה לראשונה לאסופת המכתבים, פנתה לגורמים שונים במשרד החינוך בדרישה להוציאם מתיקה האישי, שכן איש לא יידע אותה לגביהם ולפיכך תוכנם לא נבדק עמה ולא נתקבלה תגובתה. במהלך מספר חודשים התנהלה חלופת מכתבים בין העובדת באמצעות באי כוחה וארגון המורים לבין המעסיקה אודות תיקה האישי של העובדת, עד כי ביום 21.9.09 התקבל מכתב במסגרתו מודיעה עו"ד רות יפה, היועצת המשפטית של המעסיקה, כי על העובדת להגיש תגובתה לתיק האישי וכי משרד החינוך ניאות להוציא מתיקה האישי רק מכתבים בהם פנתה העובדת עצמה להנהלת בית הספר בעניין תלמידים מסוימים.

עם סיום שנת הלימודים תשס"ט קיבלה העובדת מכתב סטנדרטי, לפיו עם כניסתה לעבודה בביה"ס הוגבלה העסקתה לשנה בלבד ועל כן עם סיום שנה"ל תסתיים העסקתה. כן נכתב במכתב, כי "אם בשנת הלימודים הבאה לא תשובצי לעבודה עד האחד באוקטובר, תיבדק זכאותך לפיצויי פיטורין, על פי החוק".

מאחר והעובדת לא שובצה בשנית לבית הספר, פנתה להציע מועמדותה בבתי ספר אחרים. לקראת סוף חודש אוקטובר 2009 התקבלה העובדת לעבודה כמורה למדעים בחטיבת הביניים "בן גוריון" בגבעת שמואל. אלא שאז הודיעה לה מנהלת החטיבה, כי במהלך הניסיון לשבצה במערכת הממוחשבת של משרד החינוך הופיעה על גבי המחשב הודעה לפיה "המורה חסומה" ולכן נמנע המשך קליטת נתוניה של העובדת לביה"ס. העובדת ביקשה לברר האם מדובר בבעיה טכנית, אולם בשיחה עם מפקחת המחוז, מסרה לה המפקחת כי לא מדובר בבעיה טכנית. מאחר ולא ננקט כנגד העובדת כל הליך של פיטורים, פנתה העובדת לגב' זהבה ברון, סגנית מנהלת כ"א במחוז מרכז, וזו מסרה כי ישנה "חסימה" שעו"ד יפה החליטה עליה וכי אין חובה להודיע על כך לעובדת.

בשיחה שקיימה ב"כ העובדת עם עוה"ד יפה, מסרה האחרונה כי אכן אין מדובר בפיטורים פדגוגיים, אולם נוכח חוות הדעת והמכתבים השליליים הקיימים בתיקה של העובדת, הוחלט שלא לקלוט את העובדת לעבודה במשרד החינוך. על כך תבעו העובדת וארגון המורים להצהיר על בטלות פעולת ה"חסימה" שבוצעה במחשב המעסיקה בעניינה של העובדת; להורות על שיבוצה לעבודה בפועל תוך חיוב המעסיקה בתשלום שכרה המלא; להוציא מכתבים שונים מתיקה האישי; לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש.

פסק הדין

----------

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בעיקרה ופסק, כי חסימת העובדת משיבוץ משמעותה כמעט זהה לתוצאות הליך פיטורים פדגוגיים שפירושו כי העובדת לא תוכל לעבוד באף בית ספר. המעסיקה נקטה בהליך "חסימה" שאינו מעוגן במקור נורמטיבי תוך דילוג על ההליך המתאים. הדבר מנוגד לכלל הבסיסי ולפיו, אל לה לרשות הציבורית לפעול, ללא סמכות שהוקנתה לה בחוק. בנוסף, לפי תקנון השירות לעובדי הוראה חובה ליתן לעובד הוראה זכות להישמע ולטעון את טענותיו בפני גורם מוסמך במעסיקה. אף אם לא הייתה קיימת הוראה כאמור, קיימת חובה כזו מכוח ההלכה הפסוקה. מאחר שתוצאת ביצוע "חסימה" עבור עובד ההוראה הינה קשה, קיום שימוע במקרה כזה חשוב במיוחד.

נקבע, כי המעסיקה לא העניקה לעובדת זכות טיעון ולא נערך לה כל שימוע לפני ההחלטה על החסימה, והמעסיקה אף כלל לא יידעה את העובדת על ביצוע הפעולה, והדבר נודע לה במקרה.

לאור כל האמור, ה"חסימה" הינה אקט מנהלי חסר תוקף ובוצע בחוסר סמכות ותוך פגיעה בזכות יסוד של העובד - זכות הטיעון והשימוע. גם אם היה ממש בטענת המעסיקה כי מדובר ב"הערת אזהרה" או "הערה" במחשביה, בדבר תפקודו של עובד הוראה, הרי שמדובר בפעולה פוגענית שבבסיסה הפליה. המעסיקה לא הצביעה על כל מקור חוקי המתיר לה לציין "הערה" לגבי תפקודו של מורה, כל עוד לא ננקט נגדו ההליך המוסדר בדין. פעולת המעסיקה ללא שקיימים קריטריונים ברורים לרישומה של הערה בדבר תפקוד לקוי (וכאשר קיים הליך מוסדר של פיטורים פדגוגיים), תוביל להפליה לרעה.

נפסק, כי "החסימה" או "ההערה" בעניינה של העובדת תבוטל לאלתר עד לקבלת החלטה כדין בדבר פיטוריה הפדגוגיים של העובדת, ככל שתבחר המעסיקה לנקוט בהליך זה. עם זאת, אין לחייב את המעסיקה בשיבוץ העובדת לעבודה בבי"ס אליו התקבלה לאור סיום שנת הלימודים (בקרוב למועד מתן פסק הדין).

לפיכך, יש לפסוק לעובדת פיצוי כספי לפי שיקול דעת ביה"ד ובהתאם לנסיבות. במקרה זה, לאור הפגמים בפעולת המעסיקה, תפקודה המקצועי הלקוי של העובדת והיותה מורה ללא קביעות, יש לפסוק פיצוי בסך כולל של 40,000 ש"ח (לפי שכר חודשי בסך 6,000 ש"ח). כמו כן, על המעסיקה להוציא מתיקה האישי של העובדת מכתבי תלונה אנונימיים ומכתבים שכתבה העובדת עצמה בנוגע לתלמידים מסוימים.