ארסנל מציעה לאוהדיה: קנו מניות מיוחדות ועזרו לנו להימנע מהשתלטות
זה אמנם עדיין לא הפורמט של ברצלונה, אבל זה בהחלט צעד בכיוון: לנוכח אינפלציית ההשתלטויות על קבוצות הפרמיירליג, בארסנל החליטו על תכנית שמטרתה לשמר את המערך הארגוני הנוכחי, בו אין מקבל החלטות יחיד. היעד: מכירת מניות מיוחדות לאוהדי הקבוצה.
המניות, שייקראו "FanShares", ימכרו עבור 150 דולר, שהם אחוז אחד ממחיר מניות רגילות: 15,000 דולר. מי שעומדת מאחורי היוזמה היא נאמנות אוהדי ארסנל (AST), שכבר מחזיקה ב-3% מהמועדון. לאחר שהכסף ייכנס, הנאמנות תרכוש מניות נוספות, ותתקיים הגרלה בין כל מי שרכש FanShares עבור כסאות בישיבות ההנהלה. בנוסף, אוהד שייקנה 100 מניות אוהדים, יקבל סטטוס של בעל מניות מן המניין בעל כח הצבעה.
ההחלטה הזו נתמכת על ידי בעלי המניות המרכזיים של התותחנים, סטן קרונקי האמריקני ואלישר אוסמנוב הרוסי, שמחזיקים ב-29.9% ו-26% בהתאמה. המטרה של המהלך היא להבדיל את ארסנל ממועדונים אחרים שסובלים מהשתלטויות של מיליארדרים ומאבדים יציבות.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
