למרות שמתן שירותי הנהלת חשבונות אינו חלק מהמערך היצרני של המוסך, אין ספק כי מתן שירותים אלה חיוני לתפקודו של המוסך, ולכן יש להכיר במנהל החשבונות כ"עובד"
העובדות --------------- ישראל לוי (להלן: "העובד"), מנהל חשבונות במקצועו, הועסק במוסך עלית לוי 93 בע"מ, שבעליו ומנהלו הוא יוסף לוי (להלן: "המעביד").
העובד הגיש לבית הדין האזורי תביעה בטענה שהתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.
בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, ועל כך הערעור.
פסק הדין -------------- בית הדין הארצי קיבל את הערעור וקבע, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד.
בית הדין קבע, כי גם במקרה דנן, ישנם נתונים שעשויים להצביע על סיווגו של העובד כ"עובד" וישנם נתונים המצביעים על היותו "נותן שירותים" עצמאי. מה שיכריע את הכף במקרה זה ובמקרים אחרים הוא התמונה הכוללת כפי שעולה מן הנתונים העובדתיים שנקבעו ע"י בית הדין האזורי ובחינתם בהתאם למבחן המעורב שבבסיסו מבחן ההשתלבות הכולל בתוכו שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי.
במקרה הנוכחי, אין חולק, כי תחילת ההתקשרות בין הצדדים לוותה בהסכמה אליה הגיעו, ולפיה ישולם לעובד שכר והוא ידווח לשלטונות המס כ"עובד" של המעביד. נתון זה יש בו כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד ומעביד, אך אין הוא נתון שיש ליתן לו משקל מכריע.
הדרך בה מתואר אדם בחוזה שבין הצדדים אין בה כדי לקבוע את מעמדו ואף קביעה חד משמעית שהיחסים בין השניים אינם יחסי עובד ומעביד אין בה כדי לקבוע כך, עת מהותם של היחסים מצביעים על ההיפך. התנהגות הצדדים, הלכה למעשה, במהלך הקשר ביניהם הייתה כולה במסגרת של יחסי עובד ומעביד. בנסיבות אלה, ניתן לומר שבין הצדדים נקשר חוזה עבודה, ע"י התנהגות הצדדים.
במקרה דנן, אין מדובר בחוזה למראית עין או בחוזה פיקטיבי, אלא חוזה שבהתנהגות שבו אומד דעתם של הצדדים היה, כי מערכת היחסים ביניהם תתנהל במסגרת של יחסי עובד ומעביד.
בית הדין האזורי קבע, כי במקרה זה לא התקיים הפן החיובי במבחן ההשתלבות, היינו העובד לא השתלב בפעילות הארגונית של המעביד. הנימוק העיקרי לקביעה זו היה העובדה שהשירותים שסיפק העובד למעביד אינם "חלק מהפעילות הרגילה של המעביד, שכן העובד לא היה מוסכניק או בעל מקצוע השייך למוסך". בהקשר זה הוסיף וקבע בית הדין האזורי, כי העובד היה "אדון לעצמו".
בית הדין הארצי לעבודה סבר, כי קביעה זו בטעות יסודה. כפי שנפסק בעבר, למרות שמתן שירותי הנהלת חשבונות אינו חלק מתוך המערך היצרני של המפעל, "אין ספק כי מתן שירותים אלה חיוני לתפקודו של המפעל, ולכן ניתן עקרונית להכיר באדם המעניק שירותי הנהלת חשבונות למפעל כ"עובד". העובדה, כי העובד היה "אדון לעצמו" כקביעת בית הדין האזורי יש לה משקל עת באים לבחון את הפן השלילי במבחן ההשתלבות, ואין בה להעיד על אי קיומו של הפן החיובי במבחן ההשתלבות.
אשר לפן השלילי, הסממנים עליהם עמד בית הדין האזורי, אין בהם להעיד, כי העובד היה בעל עסק משל עצמו. אכן, במקביל לעבודתו אצל המעביד עבד העובד במספר מקומות עבודה נוספים. אך בעבודתו במקומות העבודה הנוספים היה העובד במעמד של "עובד". בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי העובד היה בעל עסק משל עצמו.
יצוין, כי הטענה שלעובד היה עסק משלו היא טענת הגנה של המעביד שעליו להוכיחה. במקרה הנדון, לא רק שנתון זה לא הוכח, אלא על פני הראיות מסתבר ההיפך.
אומנם לא ניתן היה לפקח על העובד מבחינה מקצועית ובתחום זה ניתנה לו עצמאות אך העובדה כי לא היה פיקוח על שעות עבודתו, וכי חלק מעבודתו בוצעה בביתו, אין בה כדי לקבוע כי העובד היה בעל עסק משל עצמו.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".
