על מעסיק הנטל להוכיח, כי דחיית מועמדותה של אישה בהריון, המתאימה לתפקיד,אינו נובע מהריונה

העובדות ------------------ בזק און-ליין בע"מ (להלן: "המעבידה"), חברת בת של בזק החברה הישראלית לתקשורת (להלן: "בזק") הינה חברה העוסקת בהקמה, ניהול ותפעול של מוקדי שירות לקוחות ומכירות.

בתחילת 2004 החליטה בזק לבצע, באמצעות המעבידה, פרויקט הקמת מערך נקודות מכירה ברחבי הארץ. לצורך הפעלת הפרויקט, העסיקה המעבידה 4 מנהלי מכירות אזוריים, ביניהם חלי עוז (להלן: "העובדת"). במהלך עבודתה נכנסה העובדת להריון, והודיעה על כך למעבידה. עם סיומו של הפרויקט, התראיינה העובדת יחד עם שני מנהלי מכירות נוספים למשרה ניהולית, לצורך המשך העסקתה במעבידה. לטעת העובדת, במהלך הריאיון התבטא סמנכ"ל המעבידה בצורה שהעידה על אי שביעות רצונו מהריונה, וכי אף אמר לה בסיום הריאיון כי היה שמח להעסיקה לאחר שתלד. בסופו של דבר, התקבל מועמד אחר לעבודה, למרות שלטענת העובדת, כישוריה עלו על אלה של המועמד שהתקבל.

ביום 15.12.2004 זומנה העובדת למשרדי המעבידה וקיבלה לידיה מכתב פיטורים, מן הטעם, כי הפרויקט, שלצורך ביצועו הועסקה במעבידה, הסתיים.

העובדת הגישה תביעה לבית הדין לעבודה וטענה, כי פוטרה בשל הריונה מבלי שהוצע לה להמשיך בפרויקט במסגרת העסקה מחודשת אצל המעבידה ולחלופין להישאר בפרויקט אחר, וכי לא נערך לה שימוע טרם פיטוריה או לאחריהם.

פסק הדין ------------------ השאלה אשר עמדה להכרעה היא, אם אכן נכונה טענת העובדת, לפיה לא התקבלה לעבודה במעבידה מחמת הריונה/הורות צפויה.

סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון") אוסר, בין היתר, על הפלייה בקבלה לעבודה מחמת הריון.

סעיף 9(א) לחוק השוויון, שעניינו העברת נטל הראייה, קובע, כי בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד, כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2, בין היתר, לעניין קבלה לעבודה. המחוקק מצא לנכון להעביר את נטל הראייה, בכל מקום בו מתקיימת הפלייה מכל סוג שהוא ובתנאים מסוימים אל כתפי המעביד, כך שעל המעביד להוכיח, כי החלטתו הייתה נקיה משיקולים זרים. בפסיקה נקבע, כי הוראתו של המחוקק בדבר "היפוך" נטל הראייה היא הוראה חשובה ומהותית ליכולתו של אדם מופלה להוכיח את תובענתו ולאכוף את זכויותיו. כאשר מדובר בקבלה לעבודה, על דורש העבודה להוכיח, כי הוא עומד בכל התנאים שהוצבו, או כי הוא בעל הכישורים הנדרשים לצורך קבלה לעבודה.

במקרה זה, אין מחלוקת, כי העובדת הייתה בעלת "התנאים או הכישורים" הנדרשים לצורך איוש המשרה של מנהל מכירות אזורי במעבידה. אחד ממנהלי המעבידה הודה בהגינותו, כי לדעתו ולדעת סמנכ"ל המעבידה, העובדת "הייתה מתאימה לתפקיד", אלא שהיה עליהם לקבל מועמד אחר והם העדיפו אותו על פני העובדת. משכך, בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק השוויון, עובר הנטל למעבידה להוכיח, כי לא פעלה בניגוד להוראות סעיף 2, קרי ? לא הפלתה את העובדת מחמת הריונה בקבלה לעבודה.

במקרה שלפנינו, קבע בית הדין, כי למרות שאין מחלוקת שהעובדת הייתה בעלת הכישורים הנדרשים לאיוש התפקיד של מנהלת המכירות האזורית של המעבידה, הרימה המעבידה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי לא הפלתה את העובדת מחמת הריונה והחלטתה בדבר איוש התפקיד ע"י אדם אחר, יסודה בשיקולים ענייניים.

גרסת העובדת לעניין התנהלות ריאיון העבודה במעבידה והיחס שקיבלה עקב הריונה, לא הייתה עקבית. מנגד, הראתה המעביד,ה כי מכלול השיקולים שהביאו להעדפת המועמד האחר היו ענייניים. העובדת לא הוכיחה, שהופלתה ע"י המעבידה בקבלה לעבודה מחמת הריונה. משכך, דחה בית הדין את התביעה, וחייב את העובדת בהוצאות משפט.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".