בית הדין הארצי שינה את ההלכה וקבע, כי עובדת בהריון, אשר נעדרת באופן חלקי, לא תהיה זכאית לגמלת שמירת הריון

העובדות ----------------- פזית סאיג-אבוקסיס (להלן: "העובדת") צמצמה את היקף משרתה במהלך ההריון ל- 80% בחודש יולי 2006, ולאחר מכן ל- 60% בחודש אוגוסט 2006 ועד ללידה ביום 20.08.06. העובדת הגישה תביעה, לקבלת גמלת שמירת הריון חלקית מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד"), אשר נדחתה.

בית הדין האזורי בתל אביב קיבל את תביעת העובדת בהסתמך על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בפרשת משעני(*).

המוסד הגיש ערעור על החלטת בית הדין האזורי וטען, כי בית הדין האזורי בפסיקתו התעלם מלשון חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), וכן מכוונת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר לתיקון סעיף 58 בחוק, אשר מהם עולה, כי הגמלה מיועדת רק לעובדת, אשר נעדרה מעבודתה היעדרות מלאה ואינה משתכרת כלל בתקופה זו, וזאת לאור מצב רפואי הנובע מההריון ומסכן אותה או את עוברה. על כוונה זו אף ניתן ללמוד מקביעתו של המחוקק, לפיה נדרשת תקופת היעדרות בת 30 ימים רצופים לפחות לשם קבלת הגמלה, וכן, מלשון הוראות סעיף 60 לחוק, המסדיר את שיעור הגמלה, המתייחסות לתגמול המחושב על פי יום של היעדרות מוחלטת מן העבודה, ולא לפי חלק של יום. ניתן לראות, כי כאשר המחוקק חפץ להתיר תשלום חלקי, עשה זאת מפורשות.

השאלה הנידונה בערעור הייתה האם על המוסד לשלם גמלת שמירת הריון בשל היעדרות חלקית מעבודה בתקופת הריון, המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון, ומסכן את חיי האישה או את עוברה?

פסק הדין ---------------- ביום 10.09.09 קבע בית הדין הארצי לעבודה בפרשת בלומנטל(**), כי יש לשלם לעובדת במקרה הנדון גמלה באופן יחסי לצמצום עבודתה בפועל.

ההלכה בפרשת בלומנטל ניתנה אך זה מכבר, לפני שבועות ספורים, וטרם הספיקה להשתרש עם הזמן וליצור הסתמכות של מבוטחים עליה, אם כי עסקינן בהלכה חדשה שטרם יבש הדיו עליה, ואשר ניתנה תוך חילוקי דעות ולא בתמימות דעים.

מטעמים אלה, נמצא, שיש מקום לשנות הלכה זו, ולקבוע הלכה שתסדיר את מתן גמלת שמירת הריון חלקית, בשל היעדרות חלקית מהעבודה, ותמנע בלבול והעלאת טענות דומות לענפי הביטוח האחרים, וזאת לאור השלכות בלתי רצויות אשר עלולות להיות עפ"י פרשת בלומנטל.

יודגש, כי שיקולי מדיניות ויציבות השפיטה מחייבים את בית הדין הארצי לפסוק בהתאם לתקדימים שלו עצמו. עם זאת, לבית הדין הארצי סמכות לסטות מתקדימיו, במקרים בהם שיקול הדעת השיפוטי מחייב זאת.

בית הדין הארצי קבע, כי המסקנה הבלתי נמנעת היא, כי היעדרות מהעבודה לשם קבלת גמלת שמירת הריון הנה על בסיס יומי ולא על בסיס צמצום היקף שעות העבודה ברמה היומית. גמלת שמירת הריון נועדה למצב של היזקקות להשגחה תמידית, ולא מדובר במצב של עבודה חלקית.

לא רק מהחוק עצמו ומהצעת החוק עולה, כי תכלית החוק היא תשלום גמלה למבוטחת המפסיקה את עבודתה ולא עובדת באופן חלקי, אלא שכך נאמר ברחל בתך הקטנה בתקנות, המשלימות בהרמוניה את הדין בכללותו.

השופטת ורדה וירט- ליבנה הוסיפה וציינה, כי במקרים בהם רוצה המחוקק להכיר בזכאות לקבלת גמלה חלקית, הוא עושה זאת בדרך של אמירה מפורשת.

לפיכך, דין הערעור להתקבל.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".