סמכות פ"ש לתקן שומה בהתבסס על הסכם כופר

רקע עובדתי ---------------------------- המערער מבקש כי הודעת הערעור שהגיש באשר לשנות המס 1999-1996 תתקבל על הסף, מחמת שהשומה הוצאה, לגישתו, בחוסר סמכות. בחקירה שערך המשיב נמצאה העלמת מלאי בשנים 1999-1996 בחברה "תיבת נח החי והצומח", שבה מחזיק המערער ב-99% מהמניות, ומשמש מנהלה. ביום 1.11.2003 נערך הסכם כופר בין הצדדים, שבמסגרתו הודה המערער בשם החברה ובשמו כי נעברה עבירה על פי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). סכום הכופר נקבע על 100,000 ש"ח, כאשר מחצית מן הסכום יוחסה לחברה והמחצית האחרת יוחסה למערער. המשיב השתמש בזכותו לעיין בשומות הנ"ל ולתקנן על פי סעיף 147(א)(3) לפקודה, בהתבסס על הסכם הכופר. בשומה שהוציא המשיב לשנות המס האמורות, קבע כי יש לייחס הכנסות מהשכרת נכסים שדווחו בתיק החברה לתיק העצמי של המבקש.

טענות הצדדים ------------------------- לטענת המערער - הסכם הכופר מתייחס ל"דיווח על מלאי בחוסר בדוחות הכספיים של חברת תיבת נח לשנות המס 96-99 (כולל)". לכן שגה המנהל כשהסתמך על הסכם הכופר כעילה לפתיחת השומות לפי סעיף 147 לפקודה בתיק האישי של המבקש, כשנושא השומה שהוצאה לו וההכנסות אינם מוזכרים כלל בהסכם הכופר. עוד טוען המערער כי הוא חתם על הסכם הכופר כמנהל החברה, בגין עבירה הקשורה לתיק החברה בלבד ולא בגין עבירה הקשורה לתיקו העצמי. רישום לא נכון של המלאי בחברה - אין לו השפעה על חבותו במס של מנהל החברה, ועל כן רישום כזה אינו מהווה עילה לפתיחת שומתו כיחיד. כל זאת בפרט לאור הפרשנות המצמצמת של סעיף 147 לפקודה, והיעדר הזיקה בין העבירה ובין הכנסתו של המבקש בתיק האישי. לטענת המשיב - שעה שנישום הורשע בעבירות המנויות בסעיף 147(א)(3) לפקודה, אין כל עיגון תחיקתי ו/או תכליתי להגבלת סמכות המנהל לתקן את השומות אך ורק לסוגיות שבגינן הורשע הנישום. הסכמה לצמצם את גדר המחלוקת הפלילית לצורך גיבוש הסכם כופר, אינה מונעת מן המנהל למצות את ההליך האזרחי, בדרך של הוצאת צו הכולל את כל הסוגיות הרלוונטיות, כדי לקבוע לבסוף מס אמת.

דיון --------------- סעיף 147(א)(3) לפקודה דן בפתיחת שומות, מקום שבו הוגש דוח והמשיב לא טיפל בו במסגרת המועדים הקבועים, ולא יצאה שומה לפי סעיף 145(א)(2) לפקודה. אין להתעלם מההנחה המקופלת בסעיף זה, כי לאור ההרשעה או ההודאה מכוח הסכם הכופר בעבירות המנויות בסעיף, קמה חזקה כי במועד הקובע לא היה מצוי בידי המשיב מידע חיוני, ועתה - משהמידע ברשותו - נתונה לו הסמכות לבסס שומה על מידע זה ולקבוע שומת אמת. רציונל זה סובל את שתי הגישות שהצדדים טוענים להן: הגישה המצומצמת, האומרת כי רק מידע שמשמש בבסיס העבירות האמורות יכול לשמש את המשיב בהפעילו את סמכותו; והגישה הרחבה, שלפיה עצם ביצוע העבירות המנויות בסעיף מקים חזקה כי לא הובא לפני המשיב מכלול המידע, ולכן כל מידע שהגיע לידיו במהלך החקירה יכול לשמשו בפתיחת השומה, ולא רק המידע שבבסיס העבירות שבהן הורשע הנישום או הודה בביצוען אגב הסכם הכופר. בית המשפט מכריע בין הגישות, ובוחר בדרך הפרשנות הרחבה. לדעתו, נקודת הכובד בפרשנות הסעיף היא מידת ההסתמכות של הנישום על גמר ההליך השומתי הרגיל, ההליך השומתי שאינו חוסה תחת סעיף 147 לפקודה. עיקר הרציונל בהגבלת סמכות המשיב לעניין סעיף זה, ומידת הצמצום המתבקשת, נעוצים בהסתמכותו של נישום על סופיות הדיון השומתי בעניינו. ואולם, שעה שנישום מורשע בעבירות המנויות בסעיף, או מודה בהן על דרך הסדר כופר, נשמט הבסיס תחת טענת ההסתמכות. משכך, עמדת המשיב המעגנת את עילות פתיחת השומה במכלול הממצאים שעלו אגב ניהול החקירה הפלילית - אינה יכולה להיחסם. הבקשה לקבלת הערעור על הסף - נדחית. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על ידי כב' השופט מגן אלטוביה ניתן ב-16.11.2009

ארז בוקאי, רו"ח (משפטן וכלכלן) ממחלקת תמריצים ממשלתיים, אשכול המסים במשרד BDO זיו האפט, רואי חשבון