נדחה ערעורו של עובד, אשר דרש את תשלום כל זכויותיו כעובד מן המניין, על אף עובדת היותו מוגבל נפשית

העובדות ------------------ יעקב רוט (להלן: "העובד"), מוגבל בשכלו וסובל מבעיות נפשיות, הוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

חברת רם מבנים בע"מ (להלן: "המעבידה") הנה חברה פרטית, שעיקר עיסוקה בתכנון, ייצור והקמה של מבנים ניידים וקבועים. לאחר אבחון על ידי הקרן למפעלי שיקום למוגבלים, העובד נמצא מתאים להליך של השמה ב"שוק החופשי" ולאחר נסיונות רבים של מחלקת השיקום במוסד לביטוח לאומי (להלן: "מחלקת השיקום") לאיתור מפעל המתאים לכישוריו, הסכימה המעבידה לקלוט אותו לשורותיה. לא נחתם חוזה בין העובד למעבידה ואין כל מסמך אחר המתעד את שהוסכם ביניהם לגבי תנאי עבודתו של העובד אצל המעבידה.

במשך כל תקופת העסקתו אצל המעבידה, קיבל שכר בשיעור ממוצע אשר נע בין 33%-40% בלבד מגובה שכר המינימום הקבוע בחוק שכר מינימום.

לאחר סיום תקופת העסקתו אצל מעבידה, הגיש העובד תביעה נגד המעבידה בבית הדין האזורי, במסגרתה דרש את תשלום כל זכויותיו כעובד מן המניין, לרבות פיצויי הלנה ופיצויים בגין נזק לא ממוני.

המעבידה מצידה טענה, כי העובד התקבל לעבודה בעקבות פנייה ממנהל מחלקת השיקום, מתוך רצון טוב לספק לו מסגרת הולמת שתעזור בשיקומו, וכי בכל משך תקופת העסקתו לא ראו בו עובד ואף לא הועלתה כל דרישה לראות בו כזה.

תביעת העובד נדחתה ע"י בית הדין האזורי לעבודה.

פסק הדין ---------------- בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי למרות שעל פי "מבחן ההשתלבות" של העובד בחברת המעבידה ראוי העובד להיחשב ככזה, השאלה האמיתית שיש לדון בה היא האם בכלל יש במקרה הנדון מקום לתהייה בנוגע למבחן ההשתלבות, שכן אין המדובר בעובד מן המניין, נוכח מוגבלותו הנפשית.

נקבע בפסק הדין, כי בחינת טיב הקשר בין הצדדים במקרה הנדון צריכה להיעשות על פי חוזה ההתקשרות שביניהם, ורק לאחר מכן לאור נסיבות הקשר בפועל.

לאחר בחינת העובדות, מצא בית הדין הארצי, כי ההתקשרות בין הצדדים הייתה שיקומית על פי טיבה [כאשר בין היתר ציין בית הדין את העובדה, כי העובד חייב השגחה יותר משהיה לעזר], וכי לא נכרת ביניהם חוזה משפטי מחייב של עבודה וגמולה כפי שקיים בין עובד למעביד.

אשר על כן, הערעור נדחה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".