נפסלו ספרי חברה שלאו הוכיחה אי סבירות שומה שנקבעה

דחיית ערעור שבמסגרתו לא הציגה המערערת כל ראיות פוזיטיביות המוכיחות כי השומה שערך מנהל מע"מ היא בלתי סבירה, ולא עמדה בנטל ההוכחה שהועבר אל כתפיה.

רקע עובדתי ----------------------- מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) אשר דחה את ערעוריה של המערערת על שומות מע"מ לפי מיטב השפיטה שהוציא לה המשיב, וכן דחה את ערעורה על הקנס שהוטל עליה. המערערת היא חברה העוסקת במכירת צמיגים. למערערת שתי חברות-אחיות: "ד.ש.צ בע"מ" ו"אלקיס צמיגים (1998) בע"מ", באותה בעלות. עד סוף שנת 1998 דיווחה "אלקיס צמיגים" בנפרד מ"אחיותיה", ורק בשנים 1999-2000 נערך דיווח משותף לשלוש החברות. בשלב מסוים ערך המשיב ביקורת בתיקה של המערערת, ובמסגרתה התגלו ליקויים וסטיות מהותיות בניהול הפנקסים ובספרי הנהלת החשבונות של המערערת לשנים 1995-1997 ו-1998-1999. בעקבות זאת פסל המשיב את ספריה של המערערת לשנים אלו והטיל עליה קנס.

טענות הצדדים ----------------------------- המערערת מעלה טענות נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי ונגד המסקנות שהוסקו בעקבותיהן. לטענתה, שגתה הערכאה הדיונית בקובעה כי פסילת ספריה של המערערת נעשתה כדין. לגרסתה הציג מנהל המערערת בעדותו הסברים מניחים את הדעת לפערים ולסטיות שנתגלו במהלך הביקורת, ולכן היה בית המשפט אמור לקבלם. נוסף על כך העלתה המערערת טענות נגד ממצאי המהימנות שיוחסה לעדותו של מר יהלום מטעם המשיב. לטענתה מבוססת עדותו על מידע שהועבר לו מפי השמועה בלבד. לא מר יהלום השתתף בהליך ההשגה של המערערת, אלא מר כליף אשר יצא לגמלאות. לגרסת המערערת, התוצאות העסקיות המתקבלות בשומות שהוצאו לה אינן סבירות על פי כל תחשיב כלכלי, ואינן מתקבלות על הדעת. עוד טענה שמעלה המערערת עניינה קיומו של חיוב בכפל מס במסגרת השומה שהומצאה לשנת 1998. לטענתה, מחזור העסקאות שהוצא למערערת כלל גם הכנסות שנכללו בשומה אחרת שנערכה בעבור חברת "אלקיס צמיגים". המערערת טענה כי הכרטסת שעליה הסתמך המשיב בשומתו כוללת חשבוניות רבות ששייכות ל"אלקיס צמיגים", אך המשיב לא טרח לבדוק טענה זו כראוי. המשיב טוען כי מדובר בערעור עובדתי מובהק, אשר כל כולו נוגע לממצאים עובדתיים ולממצאי מהימנות של בית המשפט המחוזי, שבהם אין בית המשפט נוהג להתערב במסגרת ערעור, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בערעור על שומה לפי מיטב השפיטה, אשר הוצאה לנישום לאחר שפנקסיו נפסלו. טענת המשיב היא כי המערערת לא הביאה כל ראיות כדי להוכיח את טענותיה נגד טיב השומה, על כן נותרו אותן טענות בגדר טענות בעלמא.

דיון --------------- טענות המערערת נגד פסילת הספרים נוגעות באופן ישיר לקביעות בעניינים שבעובדה ובמהימנות של בית המשפט המחוזי. כידוע, הכלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בממצאים מסוג זה, אלא במקרים חריגים בלבד. אין לקבל את טענת המערערת נגד קביעות המהימנות של עדותו של מר יהלום. מר יהלום מועסק על ידי המשיב, ובשלב זה הוא הגורם הממונה על תיק המערערת. אף על פי שאינו הגורם שישב בהליך ההשגה, עדותו מבוססת על היכרות עם התיק ועם החומרים המצויים בו המתעדים את השתלשלות ההליכים. בהיעדרו של מר כליף אשר יצא לגמלאות, מר יהלום הוא אפוא הגורם המוסמך ביותר מטעם המשיב להעיד בנושא. לגופו של עניין, במקרה זה אי הדיווח של מלוא החשבוניות על ידי המערערת כנדרש הוא כשלעצמו סטייה מהותית מנוהלי ניהול הפנקסים ומצדיק את פסילת הספרים. לפיכך אימץ בית המשפט את מסקנת בית המשפט המחוזי, שלפיה מעוגנת בדין החלטת המשיב לפסול את ספריה של המערערת. אף על פי שהשומה לפי מיטב השפיטה חייבת להיות נאמנה לאמת ככל שהדבר מתאפשר, אין ציפייה כי השומה תהא מדויקת ומבוססת לכל פרטיה, ועל כן הפקיד אינו נדרש להוכיחה בראיות נקודתיות, ובאפשרותו להתבסס על אומדנים והערכות בהסתמך על ניסיונו המקצועי. לערכאת הערעור יש, ללא ספק, סמכות להתערב בממצאי השומה על פי מיטב השפיטה. עם זאת, היא לא תיטה להתערב בקביעות אלו, אלא במקרים חריגים ביותר של סטיות מהותיות מן העובדות שהוכחו, התעלמות מנתונים, או טעות שבחוק. משנערכה שומה על-פי מיטב השפיטה, מוטלת על הנישום חובת הראיה לעורר ספק לגבי סבירותה ומהימנותה של השומה מכוח סעיף 83(ד) לחוק. במקרה זה לא הציגה המערערת כל ראיות פוזיטיביות להוכחת אי סבירותה של השומה שנערכה על ידי המשיב ולא עמדה בנטל ההוכחה שהועבר אל כתפיה. גם בחינת סבירות השומה לגופו של עניין מעלה כי לא נפל פגם בהחלטה קמא. במקרה זה מרבית שומתו של המשיב אינה מבוססת על השערות גרידא, אלא על חשבוניות שנמצאו בפועל בידי המערערת ובידי לקוחותיה, ועל בסיס בדיקות צולבות של הנתונים בידי המערערת לבין אלו של לקוחותיה. בנוגע לטענת המערערת לחיובה בכפל מס, סבור בית המשפט שגם דינה של טענה זו להידחות. התוספת שבה חויבה המערערת היא תוספת הסתברותית ולא אריתמטית, והיא מבוססת (כבסיס לחישוב) על דיווחה של המערערת עצמה לאותה שנה. המערערת לא הביאה כל ראיה כדי להוכיח כי פערי המחזור שהתגלו בשנים 1999-2000 מקורם דווקא בדיווח הנוגע לחברת "אלקיס צמיגים". לפיכך אימץ בית המשפט את קביעות בית המשפט המחוזי, שלפיהן פסילת ספריה של המערערת על ידי המשיב היא כדין, ועל-כן קמה עילה לעריכת שומה על פי מיטב השפיטה על פי הוראות החוק.

תוצאה ----------------- הערעור נדחה.

ארז בוקאי, רו"ח (משפטן וכלכלן) ממחלקת תמריצים ממשלתיים, אשכול המסים במשרד BDO זיו האפט, רואי חשבון