תובענה ייצוגית נגד רשות המסים הביאה לתיקון המעוות

בית המשפט פסק גמול כספי בסך 20,000 ש"ח לתובע בתובענה ייצוגית כנגד רשות המסים בגין גביית קנסות שלא כדין, וסך של 80,000 ש"ח כשכר טרחה לבא כוחו. נקבע כי בשיקולים לקביעת הגמול הכספי יש להתחשב בין השאר בעובדה שהגשת התובענה היא שהביאה לתיקון המעוות, וכן בעובדה שכל סכום שייפסק מקורו בקופה הציבורית. משכך, על בית המשפט לאזן בין התכלית שבפסיקת הגמול, קרי עידודם של תובעים ייצוגיים לפקח ולבקר גם את רשויות המדינה, לבין גלגול נזקו של ציבור מסוים ומצומצם, על כלל ציבור משלמי המס. רקע עובדתי המבקש הגיש עתירה מנהלית ובה בקשת אישור להכרה בה כתובענה ייצוגית כנגד רשות המסים בישראל. בעתירתו טען המבקש כי בניגוד להוראת סעיף 189 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה"), במקרים שבהם מוטל קנס אזרחי מכוח סעיף 188 לפקודת מס הכנסה - בגין אי הגשת דוחות במועד, ולאחר מכן מוגש כתב אישום על אותו עניין, המשיבה אינה מבטלת את הקנס האזרחי, אינה משיבה את סכומי הקנס האזרחי שגבתה ואינה מעבירה הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הקנס ועד ליום השבת הכספים. בתשובתה לבקשה הודיעה המשיבה כי היא חדלה מגביית הקנס שבגינו הוגשה התובענה, וביקשה לדחות את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית. המבקש חלק על הודעתה של המשיבה שלפיה היא חדלה מגבייתה כמשמעות סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק"), שכן לטענתו פעולות המשיבה ננקטות אך ורק בקשר לכתבי אישום חדשים, והיא לא הוכיחה כי חדלה מגבייה בנוגע למי שהוגש נגדו כתב אישום בתאריך מוקדם יותר וטרם שילם את הקנס. בתגובה הודיעה המשיבה כי הקבוצה הנוספת שבשמה טוען המבקש כלל אינה נכללת בקבוצת התובעים הפוטנציאליים. לשיטתה, כל עוד לא שילמו נישומים אלה את הקנס, ממילא אין הם זכאים להשבה. המבקש מבקש כי ייפסק לו גמול כספי וייקבע שכר טרחה לבא כוחו מכוח סעיף 9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות. בהקשר זה הגיש המבקש בקשה ליתן הוראה למשיבה לגלות מידע שיש בו כדי ללמד על גודל הקבוצה ועל ההיקף הכספי של הסכומים, ובכך ללמד על התועלת שצמחה לקבוצה הנטענת מהגשת התובענה. דיון משפטי בית המשפט קבע: לאור הוראת סעיף 9(ב) לחוק נדחתה בקשת אישור התובענה הייצוגית וזאת בהמשך להודעת המשיבה בדבר פעולותיה לשינוי במערכת המחשוב. חזקה כי המשיבה השלימה את התאמתה של המערכת להוראות הפקודה באופן שבו ביטול הקנסות האזרחיים יתבצע בסמוך לאחר הגשת כתב אישום כנגד הנישום. אשר להשבת הכספים שנגבו שלא כדין, אין זה ברור אם המשיבה עשתה כן. סעיף 9(ב) לחוק מהווה אך מחסום דיוני בפני הכרה בעתירה כתובענה ייצוגית, כלומר מקום שבו הרשות מודיעה, ובמועד שחדלה היא לגבות כספים שנגבו שלא כדין, אולם אינו מקנה לרשות מגן או פטור מפני עילות אישיות - הן של המבקש, הן של כל אדם אחר אשר נגבה ממנו קנס שלא על פי הוראות סעיף 189 לפקודה. עילות אישיות (ככל שקיימות) הן בנות תביעה באופן פרטני. כך אין סעיף 9(ב) לחוק משחרר את הרשות מהחובות החלים עליה, לרבות אלה שבמסגרת אמות המידה הקיימות בדין המנהלי, במשולב עם חובת תום הלב. על כן לא מן הנמנע כי הרשות תפעל לאיתור מי שנגבו ממנה כספים אלו ותפעל להשיבם לידיו. אשר לסוגיית הגדרת הקבוצה, קביעת היקף הקבוצה וגודלה היא בעלת חשיבות מסוימת בהקשר של קביעת הגמול ושכר הטרחה. עם זאת, נתונים כמותיים אלו אינם חזות הכל שהרי אין המחוקק קובע נוסחה מתמטית העושה שימוש בנתונים האמורים לקביעתם של הגמול המיוחד ושכר טרחת בא כוח המייצג. משכך, נמצא שאין מקום לדון בבקשה לקבלת מידע בנוגע לסכום שגבייתו בוטלה עם קבלת עמדת המבקש באשר לביצועה של גבייה שלא כדין. נוסף על כך, הנתון שמסרה המשיבה בדבר גבייה שלא כדין מ-300 נישומים, בהיקף שנמסר לגבי שנתיים של גבייה, הוא אינדיקטיבי דיו כדי לקבל מושג על היקפי גבייה שלא כדין, שהיא בת השבה לעתיד. יש במידע זה יותר מאשר במידע המתבקש בנוגע לסכומים שנרשמו במחשבי המשיבה כבני גבייה אולם לא נגבו בפועל, וגבייתם בוטלה. מה שלא נגבה אינו בר השבה. מה שנגבה בפועל ושאלמלא הודעת המשיבה בדבר הפסקת הנוהל הפגום היה בר השבה, בא בגדר אמות המידה להיקף הכספי לצורך הדיון בקשר לשנים הבאות. בנסיבות אלו לא נותר אלא לפסוק גמול למבקש ולקבוע את שכר טרחת בא כוחו על פי הוראות סעיף 9(ג) לחוק, המפנות לשיקולים המנויים בסעיפים 22(ב) ו-23 לחוק. בין שיקולים אלו מונה המחוקק את חשיבותה הציבורית של התובענה ותועלתה לחברי הקבוצה; טרחת התובע ובא כוחו והסיכון שנטלו על עצמם; אופן ניהול ההליך וההוצאות שהוציאו במסגרתו וכן הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשת האישור לבין הסעדים שנפסקו בתובענה הייצוגית. בענייננו, אין חולק כי הגשת התובענה היא שהביאה לתיקון המעוות. עם זאת, כבר בתשובתה לבקשת האישור הודיעה המשיבה כי היא חדלה מגביית הקנסות נשוא התובענה. נוסף על כך יש להביא בחשבון את אי מורכבותה של העתירה, על בקשת האישור שבה, וכן את העובדה שכל סכום שייפסק מקורו בקופה הציבורית. מחד גיסא יוצא הציבור נשכר בשל הגשת התובענה, מאידך גיסא ציבור רחב יותר נושא בעלות. לפיכך על בית המשפט לאזן בין התכלית שבפסיקת הגמול, קרי עידודם של תובעים ייצוגיים לפקח ולבקר לא רק גופים פרטיים אלא גם את רשויות המדינה, לבין גלגול נזקו של ציבור מסוים ומצומצם, הכולל במקרה זה גם ציבור של נישומים שנמנעו מהגשת דו"ח כנדרש לרשויות המס והוגש נגדם כתב אישום בעניין זה, על כלל ציבור משלמי המס. נקבע כי יש להעמיד את סכום הגמול למבקש על סך 20,000 ש"ח ואת שכר טרחת בא כוחו בהליך זה על סך 80,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בבית המשפט המחוזי בתל-אביב על ידי כב' השופט מגן אלטוביה

ניתן ב-27.10.2009

התקציר מאת עו"ד רות דהן, מערכת "דינים ועוד", מבית "חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ"