מנהל שהגיש דוחות כוזבים יישא באחריות אישית

תקציר ת"פ 07-7179 מדינת ישראל המחלקה לתיקים מיוחדים נ' 1. סקאיליפט בע"מ, 2. סקיליפט בע"מ, 3. חגי שלמה

רקע עובדתי -------------------------- כתב האישום בתיק זה מייחס לשלושת הנאשמים, הנאשם 3 והחברות שבשליטתו, עבירות בארבעה אישומים שונים: עבירות של מסירת דוח כוזב במטרה להתחמק ממס לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), ובאישום השני גם עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק - שימוש במרמה או בתחבולה במטרה להתחמק ממס. הנאשם 3 (להלן: "הנאשם") הוא בעל 99% מהמניות והמנהל הרשום בנאשמת 1 ("סקאיליפט"), העוסקת במכירת מעליות והתקנתן. בנובמבר 2003 הקים הנאשם את הנאשמת 2 ("סקיליפט") שבה החזיק במלוא המניות ושימש כמנהלה הרשום. האישומים כללו אי דיווח או דיווח חלקי של עסקאות שביצעו הנאשמות 1 ו- 2 בשנים 2003 ו- 2004, כאשר בחלקן הוזנו העסקאות לקלסר פקודות היומן ולא דווחו כהלכה למע"מ. עוד אישום, עניינו שתי עסקאות בין החברות לבין חברת אלקטרה בע"מ, שבהן מכר הנאשם את תיקי השירות של הנאשמת 1 לאלקטרה. בתקופה הרלוונטית לאישומים העסיק הנאשם בחברות אלה צוות עובדים שעסק בניהול ספרי החשבונות שלהן. עובדים אלה העידו כולם כעדי תביעה. טענות הצדדים המאשימה טענה כי הנאשמים לא דיווחו על העסקאות לרשות המסים (מע"מ). כדי להוכיח את טענותיה התבססה המאשימה בין היתר על קלסר המנות של הנה"ח. הנאשם אינו כופר בטענת המאשימה, ולפיה לא ניהל הנהלת חשבונות מסודרת, וכן שחלק גדול מהחומר היה מצוי בתפזורת ולא הוזן למחשב שבו נוהלה הנהלת הספרים של החברות הנאשמות. הנאשם טען כי חומר הנהלת החשבונות נאסף לאחר מעבר החברה למשרד חדש וכי לאור המערבולת הכספית שהחברה נקלעה אליה, ייתכן שחלקו לא היה בידיו. עם זאת, לטענתו, הליך החקירה והביקורת היה רווי פגמים וליקויים, לרבות טעויות חישוב, חשבוניות מבוטלות שהובאו בחשבון, והעיקר - חלק גדול מהעסקאות דווחו בפועל, אם לא בחברה הנאשמת שבאישום - בחברה האחרת או בחברה שלישית שבשליטתו. הנאשם אף כפר באחריותו כמנהל פעיל לכל אשר התרחש בהנהלת החשבונות של הנאשמות ולכל מחדל שנפל בניהולן. דיון קלסר המנות - מאחר שהנאשם לא מסר לחוקרים דיסקט שבו מצוי חומר הנהלת החשבונות של החברות כפי שהיה צפוי וראוי להיעשות, נאלצה המבקרת לעבור על קלסר פקודות היומן המכיל מאות מנות ותנועות. לפיכך קבע בית המשפט כי אין לנאשם להלין אלא על עצמו אם נפלו טעויות כלשהן בדפי העבודה של המבקרת, פרי העבודה המאומצת שנאלצה לבצע בגין מחדליו במסירת מלוא החומר על דיסקט, לחוקרים. עוד קבע בית המשפט כי קלסר המנות והפער שלעיל, הם ראיה ברורה לכך שבפועל הוצאו חשבוניות שלא הופיעו כעסקאות בדיווחים למע"מ. עתה עובר נטל הבאת הראיות אל כתפי הנאשמים, ועליהם לספק הסבר סביר לפער הניכר האמור. טענתו העיקרית של הנאשם כנגד האישום הראשון היא כי אחותו, מתוך רצון לנקום בו בשל סכסוך משפחתי שנתגלע ביניהם ומחמת חובות שחב לה בגין שכר עבודתה כמנהלת חשבונות במשרדו, זייפה במכוון את המנות. בית המשפט לא קיבל טענה זו כממצא עובדתי. לדעתו די בקלסר המנות ובחשבוניות הפיזיות שנמצאו ובהשוואתם לדיווחים למע"מ, כדי להקים ראיה לכאורה לחובת הנאשם כי התקיימו עסקאות שלא דווחו. אם רצה הנאשם לסתור חזקה זו - עליו הנטל, אך הוא לא עמד בכך. לפיכך, משלא עלה בידי הנאשם לספק הסבר סביר לעיקר הפער שבין הדיווח בספרים לבין הדיווח בפועל, כעולה מדפי העבודה של המבקרת ומקלסר המנות, קבע בית המשפט כי הוכחו דיווחים כוזבים למע"מ. חשבוניות שבוטלו - לטענת בא כוח הנאשם, המבקרת כללה בדפי העבודה גם חשבוניות שבוטלו, המלמדות על ביטול עסקה: על צילום חשבוניות אלה מופיע הכיתוב "מבוטל", לעיתים בגפו ולעיתים בצירוף סימן קרוס או שני קווים מקבילים. בית המשפט קבע כי אי אפשר להתעלם מהעתקי החשבוניות שבוטלו לכאורה. הטענה שלפיה חשבוניות אלה לא בוטלו כדין, כמפורט בתקנות ניהול ספרי חשבונות שם נדרש כי הביטול ייערך על חשבונית המקור, אף כי נכונה היא, יפה לעניין הביקורת האזרחית אך לא לאישום הפלילי, שבו די לנאשם לעורר ספק סביר בעובדות הנטענות כנגדו. בית המשפט אף ציין כי אין לשכוח כי מדובר במספר קטן יחסית של חשבוניות "מבוטלות", כך שאין כל חשש שמא הנאשם מנצל פירצה זו להתחמק מאשמתו. בעניין זה עמד הנאשם בחובתו ליתן הסבר סביר ומספק. יש להניח לזכותו כי עסקאות אלו אכן בוטלו. מכאן קבע בית המשפט שיש להפחית את סכום החשבוניות המבוטלות הנכללות בכתב האישום, שחלקן מופיע בקלסר המנות. מכירת תיק שיורת הלקוחות - באישום זה מצטמצמת חזית המריבה לשאלה האם, ואצל מי מהחברות דווחו שתי העסקאות שלעיל. מבחינה עובדתית לא הרימו הנאשמים את הנטל להראות כי עסקאות אלה נרשמו אצל מי מהחברות. ודוק, בית המשפט קבע כי אם הדיווח אכן היה מצוי בדוחות המע"מ של חברה אחרת, לא היה בית המשפט מוצא בכך כל רע וטענות המאשימה על כוונה להתחמק ממס - היו נדחות. חשבוניות הנאשמת 2 - שהוצאו בחודשים אוגוסט עד ספטמבר בשנת המס 2004, ונטען כי לא דווחו למע"מ בדיווחי הנאשמת 2. לטענת בא כוח הנאשם דווחו שש מתוך שבע החשבוניות הללו דווקא בסקאיליפט תעשיות (חברה אחרת שבבעלות הנאשם 1). בית המשפט קבע כי לא עלה בידי המאשימה להוכיח שלפחות 6 מתוך החשבוניות הללו לא דווחו בחודש אוגוסט 2004 בסקאיליפט תעשיות, שכן מהדיווחים בפועל של סקאיליפט תעשיות לשנת 2004, עולה כי בחודש אוגוסט 2004 דווח על עסקאות חייבות בסכום הגדול מהסכום הכולל של העסקאות שנטען בכתב האישום כי לא דווחו אצל הנאשמת 2. המאשימה לא הוכיחה כי מדובר בעסקאות אחרות, על כן נכשלה המאשימה בהרמת נטל ההוכחה הנדרש במשפט הפלילי בכל הנוגע לעובדות נשוא אישום זה, והנאשמים יזוכו מהמיוחס להם בגינו. בית המשפט דחה את טענות הנאשם שכפר באחריותו כמנהל פעיל לכל אשר התרחש בהנהלת החשבונות של הנאשמות ולכל מחדל שנפל בניהולן. כמנהל פעיל היה הנאשם עשוי להתחמק מאחריות אישית רק אם היה מוכיח את התנאים כאמור בסעיף 119 לחוק מע"מ, שהעבירה נעברה ללא ידיעתו או שנקט את כל האמצעים הנאותים להבטיח את קיום הוראות החוק. כאמור לעיל, לא רק שהנאשם לא הוכיח זאת, אלא שידיעתו ושליטתו בניהול החברה כולל בצד הכספי, הביאו את בית המשפט למסקנה כי הוכח היסוד הנפשי הדרוש שבגינו תישאנה אף הנאשמות באחריות הפלילית המלאה לכל מעשי הכזב והמרמה. בבית משפט השלום בתל אביב-יפו לפני כב' השופט דן מור ניתן ב-9.9.2009

ארז בוקאי, רו"ח (משפטן וכלכלן), מאשכול המסים במשרד BDO זיו האפט, רואי חשבון, וממשרד אלתר ושות' עורכי דין