משיכת דיבידנד מחברה משפחתית
רשויות המס יכולות לטעון כי הטבת המס על דיווידנד נועדה לחלוקות חד פעמיות ולא להמרת הכנסה.
שאלה: ------------ חברה א' הפכה לחברה משפחתית ב-2006. ביום 31.12.2002 הייתה לחברה א' יתרת רווחים שלא חולקה. חברה א' היא חברה אם של חברה ב'. יתרת הרווחים בחברה א' מקורה בדיווידנד מחברה ב'. בעל המניות של חברה א' מבקש למשוך את רווחי חברה א' ליום 31.12.2002 כדיווידנד ב-12% מס. אחרי 31.12.2002 חילקה חברה ב' דיווידנדים שהועברו ישירות לבעל המניות של חברה א' (מאחר שלחברה א' אין תיק ניכויים). השאלות: א. האם יוכלו רשויות המס לטעון שיש לעשות "פיפו" לדיווידנדים לאחר 31.12.2002 - מכיוון שאפשר לראות שאותם סכומים שחולקו מחברה ב' הועברו ישירות לבעל המניות של חברה א'? ב. בעניין מגבלת הסכומים ששולמו ב-2007 ו-2008 לבעל המניות מחברה א' - האם הכוונה לרווח החברה שמועבר לבעל המניות?
תשובה: -------------- עובדות השאלה אינן ברורות כל כך, אך למרות זאת אשיב עליה. עד 31.12.2002 קיבלה חברה א' דיווידנדים מחברה ב' ולכן יש לה יתרת רווחים ראויים לחלוקה לאותו יום. האם גם בין 1.1.2003 ל-31.12.2005 התקבלו דיווידנדים מחברה ב'? אם כן, מדוע חולקו לבעל המניות של חברה א' (הסיבה המתוארת בשאלה - היעדר תיק ניכויים אינה ברורה, ורלוונטית אולי ל-2006, התקופה שבה הפכה החברה לחברה משפחתית)? כמו כן, איך אפשר להראות שלא חולקו הרווחים מיום 31.12.02? אכן, כל דיווידנד שהתקבל מאוחר יותר והועבר ישירות לנישום היחיד, באותו סכום ובאותם מועדים, עשוי להצביע על כך שייתכן שרווחי 31.12.2002 לא חולקו. למרות זאת אראה להלן שאין הכרח להראות שרווחי 31.12.2002 לא חולקו מעולם. בעניין זה (אם יתייחסו לכך רשויות המס כ"פיפו" או לא) כדאי לעיין בהוראות קביעת קיום רווחים ראויים לחלוקה שבסעיף 94ב לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. בסעיף מוגדרים רווחים ראויים לחלוקה עד ליום 31.12.02 כך: "על אף הוראות פסקה (1), שיעור המס על רווח ההון הריאלי השווה לחלק מהרווחים הראויים לחלוקה כאמור בפסקה (1) עד המועד הקובע, יהיה 10%; לעניין סעיף זה, "הרווחים הראויים לחלוקה עד המועד הקובע" - הסכום שהיה נחשב כרווחים ראויים לחלוקה אילו נמכרה המניה במועד הקובע [ההדגשה אינה במקור - ר"א]. בתיקון 171 נוספה הסיפה: "בהפחתת סכום ההכנסה מדיבידנד שחויבה במס לפי הוראות סעיף 168 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009." הנה כי כן, אפשר לראות שבענייננו ישנם רווחים ראויים לחלוקה ב-31.12.2002, אפילו אם חילקה החברה דיווידנדים מאוחרים ואפילו אם יטענו רשויות המס שדיווידנדים אלה חולקו מהרווחים שהיו לחברה עד 31.12.2002. כל זאת מן הסיבה שרווחים ראויים לחלוקה עד 31.12.2002 נחשבים כרווחים שהיו לחברה אילו הייתה המניה נמכרת ביום 1.1.2003. משמע שאם הייתה המניה נמכרת באותו יום, בהחלט היו לחברה רווחים ראויים לחלוקה עד 31.12.2002 שכן חלוקתם כדיווידנד (אם אכן חולקו) בוצעה לאחר 1.1.2003. חיזוק לטיעון זה נמצא בהוראה להפחית חלוקות דיווידנד מאוחרות יותר מרווחים ראויים לחלוקה עד 31.12.2002 רק אם נעשו לפי תיקון החקיקה המקל (מס בשיעור 12%), ולא להפחית מחלוקות דיווידנד שחויבו במס מלא. הנושא המטריד יותר בשאלה הוא הדרישה שתשלומים אחרים שמקבל בעל המניות מהחברה כעניין שבשגרה לא יופחתו. החוק נותן כמה דוגמאות לתשלומים כאלה, אשר מהותם היא תמורה לבעל המניות בעבור שירות או נכס שהוא נותן לחברה. המחוקק חושש שמא נישומים יקטינו תשלומים שכאלה מהחברה שלהם ובמקום זאת יחלקו דיווידנד במס מופחת. לטעמי, על אף נוסח החוק שאינו חד משמעי, דיווידנד מהחברה אינו צריך להיכלל בתשלומים הללו - שאי המשך קבלתם בשגרה ישלול את הטבת המס, וזאת מן הסיבות הבאות: א. דיווידנד אינו הכנסה או תמורה שבעל מניות מקבל מחברה בעבור שירותים חייבי מס שהוא נותן לה, אלא אקט של חלוקת רווחים מחברה. ב. מעבר לכך - המחוקק בחר להפחית את המס על חלוקת דיווידנד ולכן העובדה שדיווידנד שיחולק בשנת 2009 או 2010 יעבור ממשטר מס מלא למשטר מס מופחת אינו אמור לשלול את הטבת המס המכוונת לדיווידנד. למרות האמור כאן, יכולות להישמע טענות הפוכות - במיוחד אם חברה ב' היא חברה שבאמצעותה נותן בעל המניות של חברה א' שירותים, שאת תמורתם הוא מושך חלק כמשכורת מחברה ב' וחלק כדיווידנד שהועבר אליו דרך חברה א'. בהחלט ייתכן שרשויות המס יטענו כי הטבת המס על דיווידנד מרווחי 31.12.2002 נועדה לחלוקות חד פעמיות ולא להמרת הכנסה שהתחייבה במס גבוה עד לתיקון, בהכנסה (אף על פי שהיא מאותו סוג) המתחייבת במס נמוך.
התשובות אינן מהוות תחליף לייעוץ משפטי, ואין המומחים המשיבים או המערכת אחראים לתוצאות השימוש בהן.
