ביהמ"ש יתערב בשומה אם הוכח כי פ"ש הפריז בהערכתו

תקציר עמ"ה 525/02 דגמין מוחמד נ' פקיד שומה באר שבע רקע עובדתי המערער הוא בעל השליטה בחברת נוף לוד בע"מ (להלן: "החברה"). מדובר בערעור על צווי שומה שהוציא פקיד השומה באר שבע למערער לשנות המס 1998 ו-1999, על פי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. נוסף על כך, שלטונות מע"מ פסלו את ספרי החשבונות של החברה, לאחר שקבעו כי בספרי החברה רשומות הוצאות עסקיות המבוססות על חשבוניות מס פיקטיביות שלא שיקפו ביצוע עבודה בעבור החברה. במקביל טען המשיב כי כספים בגובה החשבוניות הנ"ל נמשכו מהחברה והגיעו לידיו של המערער. לאור זאת הוסיף המשיב 75% מסכומים אלה להכנסותיו המוצהרות של המערער ממשכורת. כמו כן, החברה הגישה ערעור נגד פקיד השומה רמלה בגין שומות מס הכנסה לשנים 1999 ו-2003-2001, כאשר בנוגע לשנת 1999, הרלוונטית לעניין זה, כפי שעולה מההודעה המפרשת את נימוקי השומה, הפחית פקיד השומה רמלה 13% מהסכום שדיווחה החברה כהוצאה על קבלני משנה. טענות הצדדים לטענת המערער, שגה המשיב כאשר השתמש בממצאי ביקורת מע"מ לצורך קביעת השומות. בית המשפט דחה טענה זו על הסף, בקובעו כי המידע שהיה בידי רשויות המע"מ רלוונטי לקביעת המס, וכי המערער לא הביא ראיות אחרות בנושא. עוד טען המערער כי גם אם נכונה הטענה שמדובר בחשבוניות מס פיקטיביות, אזי היה מקום להתייחס לכך בשומת מס ההכנסה של החברה, אשר תיקה התנהל לפני פקיד השומה רמלה, ולא היה כל מקום לייחס 75% מסכומי חשבוניות המס הפיקטיביות כהכנסתו האישית. המערער הוסיף כי אי אפשר לקבל את הסברה, שלפיה ביצע את כל העבודות בעצמו, ללא הסתייעות בקבלני משנה. כאמור, החברה הגישה ערעור נגד פקיד השומה רמלה בגין שומות מס הכנסה לשנים 1999 ו-2003-2001, כאשר בנוגע לשנת 1999, הרלוונטית לענייננו, כפי שעולה מההודעה המפרשת את נימוקי השומה, הפחית פקיד השומה רמלה 13% מהסכום שדיווחה החברה כהוצאה על קבלני משנה; כלומר, 87% מהסכום שדיווחה הוכר על ידי פקיד השומה רמלה, וקוזז מהכנסתה החייבת של החברה בשנת 1999. המערער טען כי לאחר שפקיד השומה רמלה מצא לנכון להפחית רק 13% מההוצאות על קבלני משנה ברמת החברה, היה על המשיב לפעול באופן דומה. מנגד טען המשיב, בהסתמכו על מאזני החברה וחקירת רשויות מע"מ, כי סכומן של חשבוניות המס הפיקטיביות נמשכו מחשבונה של החברה והגיעו לידיו של הגורם היחיד המוסמך לפעול בשם החברה - הוא מנהלה ובעל מניותיה, המערער. משכך, נזקפו סכומי חשבוניות המס הפיקטיביות כהכנסה נוספת מעבר להכנסתו של המערער מעבודתו בחברה. עם זאת טען המשיב כי לקח בחשבון רק 75% מסכום החשבוניות, הגם שלפי ממצאי מע"מ כל החשבוניות היו פיקטיביות. לטענתו, היה על המערער להוכיח מהו חלק ההוצאות שנרשמו כתשלום לספקים, ולשכנע את פקיד השומה כי סכומים אלה לא שולשלו לכיסו. דיון בית המשפט מביא את ההלכה שלפיה לאחר פסילת ספרים מוטל על הנישום הנטל לסתור את קביעותיו של פקיד השומה, ועל בית המשפט לבחון אם השומה שהוצאה סבירה, ואם היה בידי הנישום לסתור את קביעותיו של פקיד השומה. בית המשפט מביא מדבריו של בית המשפט העליון בעניין ע"א 5324/05 בשיר נבהאן שחאדה נ' פקיד שומה עכו, שלפיהם בית המשפט יתערב בשומה אם ימצא שהנישום הוכיח בראיות אובייקטיביות ובמידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי ההנחות שהניח פקיד השומה אינן סבירות. לעניין זה ציין בית המשפט כי שומה לפי מיטב השפיטה לא נועדה להעניש את הנישום שנכשל, אלא מטרתה לקדם קביעת מס אמת. ודוק, במקום שבו מדובר בספרים שנפסלו, מדובר בנטל כבד מאוד, המחייב את הנישום להמציא ראיות אובייקטיביות ולא להסתפק בעדותו שלו. בעניין זה המשיב לא התמודד עם קביעותיו של פקיד השומה רמלה, ומשלא עשה כן קבע בית המשפט כי המערער עמד בנטל הראיה, ויש מקום להתערב בשומה. לפיכך יישם בית המשפט את קביעותיו של פקיד השומה רמלה, וקבע כי יש לייחס 13% מסכומי החשבוניות שהוצגו לשנת 1999 כהכנסות בידיו של המערער. באשר לשנת 1998 קבע בית המשפט כי המערער לא עמד בנטל הראיה, ולכן הערעור לשנה זו נדחה. בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפני כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי ניתן ב-1.10.2009

ארז בוקאי, רו"ח (משפטן וכלכלן), מאשכול המסים במשרד BDO זיו האפט, רואי חשבון, וממשרד אלתר ושות' עורכי דין