נדחה ערעור על חומרת העונש בעבירות על חוק מע"מ
בית המשפט העליון דחה בקשת ערעור על חומרת העונש שהוטל על בעל חברה, בגין הרשעתו בעבירות על חוק מס ערך מוסף עקב הנפקת חשבוניות מס פיקטיביות ומכירתן. נקבע כי חומרה יתרה נודעת להעלמות מס באמצעות חשבוניות פיקטיביות, הואיל והן מאפשרות לגזול מן הקופה הציבורית סכומי עתק והפכו זה מכבר ל"מכת מדינה". בענייננו, ממדי העבירות, יחד עם התכנון והשיטתיות שנתגלו בהן, הן שהביאו את בית המשפט להתייחס למקרה הנדון בחומרה.
העובדות וטענות הצדדים
בין השנים 2003-2002 היה המבקש בעליה ומנהלה של חברת "ע.ב. כוכב העיר", הרשומה כעוסק מורשה בתחום הבנייה והשיפוצים. באותן שנים הוציאו המבקש והחברה חשבוניות מס פיקטיביות על שם החברה, והעבירו אותן לגורמים שונים תמורת תשלום של 5%-2% מהערך הנקוב בחשבוניות, בלי לספק להם את התשומות המצוינות בהן. ערכן הכולל של החשבוניות המזויפות שהנפיקו המבקש והחברה שבבעלותו הוא 18,556,584 ש"ח, וסכום המע"מ הנקוב בהן - 2,836,949 ש"ח. התמורה שקיבלו בעבור מכירת החשבוניות נאמדת במאות אלפי שקלים. בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות על חוק מס ערך מוסף וגזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, וקנס בסך 40,000 ש"ח. המבקש וגם המשיבה הגישו ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה והחמיר בעונשו של המבקש. עונש המאסר בפועל הוגדל ל-18 חודשי מאסר, והקנס הוגדל ל-80,000 ש"ח. עונש המאסר על תנאי נותר כשהיה. על כך בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.
בית המשפט קבע:
הלכה היא כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק במקרים חריגים, שבהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. מעבר לכך, הלכה היא כי טענות הנוגעות לחומרת העונש אינן מקימות על דרך הכלל עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. נוכח היקפן של העבירות דנן, ולאחר בחינת כל נסיבות המקרה, נראה כי העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי אינו חורג מנורמת הענישה המקובלת בעבירות כלכליות, ובעבירות המס בכללן, ומשכך - דין הבקשה להידחות מטעמים אלו בלבד. גם לו נבחנו טענות באי כוח המבקש לגופן, לא היה בהן כדי להביא לשינוי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן היקף מכירת החשבוניות בידי המבקש וגריפת הרווחים ממעשי מרמה אלה, מצדיקים כשלעצמם את הגדלת תקופת המאסר כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. מכירת חשבוניות המעידות על עסקאות פיקטיביות לחמש חברות שונות, על פני תקופה של שנתיים, בסך הקרוב ל-20 מיליון ש"ח, כאשר סכום המע"מ הנקוב בהן מתקרב לשלושה מיליון ש"ח, מלמדת על זלזולו העמוק של המבקש במערכת החוק. באמצעות הפצת חשבוניות מס מזויפות בסכומים גבוהים אלה לכל מזדמן, הניח המבקש לפתחם של עברייני מס אחרים את האפשרות למעול באוצר המדינה ולהסב לו נזקים כבדים. ממדי העבירות, יחד עם התכנון והשיטתיות שנתגלו בהן, הן שהביאו את בית המשפט המחוזי להתייחס בחומרה למקרה הנדון. זאת ועוד, בהלכותיו של בית משפט זה הובהר פעמים רבות כי נוכח פגיעתה הקשה של עבריינות המס במשק, בכלכלה, ובמגוון היבטים חברתיים הנוגעים לנטל תשלום המסים, ואף בשל הקושי הרב שבחשיפתה, יש לנקוט יד קשה בטיפול בעבירות אלה ולהעניק משקל מיוחד להיבט ההרתעה במסגרת שיקולי הענישה. חומרה יתרה נודעת להעלמות מס באמצעות חשבוניות פיקטיביות, הואיל והן מאפשרות לגזול סכומי עתק מן הקופה הציבורית. באופן טבעי, הוצאתן והפצתן של חשבוניות אלה מהוות מרכיב מרכזי בשרשרת העבריינית, ומעשים אלה הפכו זה מכבר למכת מדינה. במקרה דנן, העברת החשבוניות הפיקטיביות לגורמים השונים סימנה בבירור כי המבקש עשה כל שהיה לאל ידו כדי לאפשר להם לחמוק מתשלומי המסים, וזאת בעבור בצע כסף. משכך, זיכויים של רוכשי החשבוניות לא מפחיתה מן האחריות שבה ראוי שישא. נוכח כל האמור, ועל אף הנסיבות לקולא שהועלו, אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להחמיר בעונשו של המבקש.
בקשת רשות הערעור נדחתה. בבית המשפט העליון לפני: כב' השופט ס' ג'ובראן ניתן ב-17.8.2009
התקציר מאת עו"ד רות דהן, "הוצאת הלכות דינים ועוד", מבית "חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ"
