הודעת מעביד לעובדת בהריון, להמתין בביתה ללא הגבלת זמן הינה בבחינת פיטורים ללא קבלת היתר

העובדות -------------- אמיליה מוסקט קייטרינג לאירועים בע"מ (להלן: "המעבידה") הינה חברה העוסקת, בתחום הקייטרינג ושירותי המזון.

אילנה שמואל (להלן: "העובדת") עבדה בחדר האוכל של מפעל ק.צ.א.א, בו סיפקה המעבידה את שירותיה. תפקידה היה להכין סלט, לנקות ולהגיש אוכל.

העובדת עבדה מחודש 9/06 עד 8/8/07 במשרה חלקית. העובדת טענה, כי ב- 8/8/07 הודיעה למעבידתה על הריונה ובתגובה הודיע לה מנהלה, כי היא מפוטרת.

מיום 8/8/07 העובדת שהתה בביתה. ב- 19/2/08 הגישה העובדת תלונה במשרד התמ"ת בגין פיטוריה.

העובדת טענה לפיטורים שלא כדין, שכן המעבידה לא קיבלה היתר לפטרה. וכן, פיטוריה בשל הריונה היא הפרה של סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

לפיכך, העובדת תבעה מהמעבידה פיצוי בגין הפסד השתכרות בשל אובדן הכנסה בתקופת ההיריון ממועד הפיטורים ועד מועד הלידה, פיצוי בגין הפסד דמי לידה, פיצוי פיטורין, ופיצוי בגין הפלייה מכוח סעיף 10 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

המעבידה טענה, כי העובדת מעולם לא פוטרה, אלא העובדת היא שהודיעה למעסיקתה כי אין בכוונתה להמשיך להגיע לעבודה. לאחר קבלת כתב התביעה המעסיקה נתנה לעובדת הזדמנות לחזור לעבודה. העובדת אכן חזרה לעבודה, ולאחר מספר ימים שוב נותקה מערכת היחסים בין הצדדים.

פסק הדין -------------- בשאלה האם העובדת פוטרה או התפטרה ב8/8/07, קבע בית הדין, לאור עדויות הצדדים, כי המעבידה לא אמרה מפורשות לעובדת, כי היא מפוטרת, אלא שלאחר שיחה בינה ובין מנהלה, נאמר לה להמתין בביתה עד שיצור עימה קשר. מנהלה לא יצר עימה קשר ולכן הגישה העובדת את התביעה. במועד שיחה זו ידע מנהלה על היות העובדת בהריון.

התנהגות זו של המנהל, בה הורה לעובדת להמתין בביתה עד לקבלת הוראה אחרת, ללא הסכמתה, וללא הגבלת זמן, הנה בבחינת הודעת פיטורים המזכה בפיצוי פיטורים.

פיטורי עובדת בעת הריון, ללא קבלת היתר, הינם בחזקת פיטורים בשל ההיריון והינם בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. מנהל המעבידה והעובדת העידו, כי מערכת יחסי העבודה היו טובים.

עפ"י סעיף 9 (א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, העובדת הוכיחה, כי החלטת המעבידה להורות לה לשבת בביתה בעת הריונה הינה לא כדין, בעוד שהמעבידה לא הוכיחה, כי ההחלטה לשלוח את העובדת ב- 8/8/07 נבעה משיקולים ענייניים.

אף אם היה בית הדין מקבל את הטענה, לפיה לא פוטרה העובדת בשל הריונה, עדיין תחולתו של סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים על פיטורי העובדת, מחייבת את המעביד בקבלת היתר לפיטורים מהממונה. היתר שכזה לא התבקש ולא נתקבל. לפיכך, פיטורי העובדת הינם שלא כדין גם מהטעם, כי לא נתקבל היתר לפיטוריה.

הסעדים הכספיים להם זכאית העובדת הינם: פיצוי בגובה שכר עבודה, שנמנע ממנה לתקופה שעד הלידה, ושכר עבודה לתקופת העסקה של 45 יום שלאחר חופשת הלידה, הודעה מוקדמת של חודש ימים, פיצוי פיטורים על תקופת העסקתה מיום 9/06 ועד 45 יום לאחר חופשת הלידה החל ב- 5/08, פיצוי עפ"י סעיף 10(א) לחוק שוויון הזדמנויות, בגין נזק בלתי ממוני בסך 20,000 ש"ח.

תביעת העובדת לפיצוי בגין אי קבלת דמי לידה ? נדחית , שכן לא הוכיחה העובדת, כי אכן תבעה דמי לידה מהביטוח הלאומי, ובכך הפרה את חובתה להקטין את נזקה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".