זכויות הניתנות לעובד מכח הסכם קיבוצי עד להגיעו לגיל פרישה, ישולמו בהתאם לגיל פרישה כקבוע בחוק, ולא כקבוע בהסכם
העובדות -------------- אולמן אריה ו- 48 אח' (להלן - "העובדים"), הינם עובדים המשמשים במחלקת המסדרה בעיתון ידיעות אחרונות (להלן - "המעסיק"). ביום 23/3/08, תבעו העובדים בבית הדין האזורי בתל אביב את המעסיק. הסעד המבוקש בתביעה האמורה מתייחס לפרשנות אותה מבקש המעסיק ליתן לסעיף 9 בהסכם הקיבוצי המיוחד, שיפורט להלן. הסתדרות העובדים הכללית החדשה, איגוד עובדי הדפוס, התקשורת והאמנים הגישה בנוסף בקשה לסעדים זמניים. בתביעה זו, פרשנות ההסתדרות היא הפוכה לפרשנות המעסיק.
סעיף 9 להסכם קיבוצי מיוחד מיום 23/6/2000 (להלן - "הסכם 2000") קובע, כי יש לראות כל אחד מהעובדים כזכאים להימנות על הקבוצה המוגדרת "כעובדים המובטחים" וזאת "עד להגיעו לגיל 65 שנה בלבד, כפי שנקבע במפורש בהסכם". מעמד "עובד מובטח" מקנה שורה ארוכה של זכויות יתר, ובהן:
א. חובת העסקה של העובדים האמורים בעבודה מקצועית תוך הימנעות מהכללתם ברשימות מועמדים לפיטורים.
ב. הזכות ל"הבטחת הכנסה" או ליתר דיוק להכנסה מובטחת מינימאלית עבור שעות נוספות באופן שלא תפחת מהתעריף של 100 שעות לפי שכר רגיל, בין אם עבד אותו העובד ובין אם לאו.
ג. הזכות לפרוש במקרה של העברה מתפקיד לתפקיד.
כמו כן, נקבעה בסיפא של סעיף 9 להסכם 2000, הוראה המחילה גם הוראות המפורטות בהסכם "סדר הצילום", שאף הוא הסכם קיבוצי מיוחד מיום 12/9/82 (להלן - "הסכם סדר צילום"). המדובר בהתחייבות ידיעות אחרונות להבטיח תעסוקה לעובדים המובטחים.
נשאלת השאלה, כיצד יש לפרש את ההוראה בהסכם קיבוצי המקנה זכויות מיוחדות לעובדים עד הגיעם לגיל 65 שעה, שהחוק שינה לאחר מכן את גיל הפרישה לגיל 67?
לדעת ההסתדרות, בעקבות כניסתו לתוקף של חוק גיל הפרישה, התשס"ד- 2004, הדוחה את גיל הפרישה ההסדרי הרי, שהפרשנות שיש לתת להסכם 2000 הנה, כי את המילים "יועסקו על ידי ידיעות אחרונות עד הגיעם לגיל 65 שנה ..." המתייחסות לעובדים המובטחים, יש לפרש כך, שהתנאים הניתנים לעובדים המובטחים יחולו עד גיל פרישה גם אם החוק דחה מועד זה. פרשנות המעסיק, כאמור, הינה הפוכה והוא סבר, כי כוונת ההסכם בהגיע העובד לגיל 65 שנה.
בית הדין האזורי קבע, כי יש לקבל את תביעת ההסתדרות ולדחות את תביעת המעסיק, שכן מלשון ההסכם נלמד, כי הצדדים במו ידיהם יצקו את המשוואה, גיל פרישה = גיל 65, מהסכם סדר הצילום להסכם 2000, וייחסו זהות מוחלטת למונחים "גיל הפרישה" ו- "65 שנה". לכן, יש לראות את הזכויות, שהוקנו לעובדים המובטחים בהסכם 2000 כממשיכים לחול עליהם עד הגיעם לגיל פרישה, גם אם הוא חל לאחר מלאות להם 65 שנה. התוצאה היא, כי מי שהוגדר כ"עובד מובטח" זכאי לכל תנאי ההעסקה שנקבעו בהסכם 2000 ובהסכם סדר צילום ביחס להוראות, שהוחלו בהסכם 2000.
מכאן הערעור.
פסק הדין -------------- בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור וקבע, כי מאחר וההסכמים הרלוונטיים אינם מספקים מענה ברור לשאלה העומדת להכרעה, נעשה פרשנות ההסכם הקיבוצי על יסוד אומד דעת הצדדים כפי, שהוא עולה מן הנסיבות, תוך שימוש במבחנים של סבירות.
לפי פרשנות זו, מהות כוונת הצדדים להסכם הייתה ליתן לעובדים הכלולים בו בטחון תעסוקתי והטבות כלכליות עד פרישתם מהעיתון. אין בשינוי גיל הפרישה בחוק כדי להביא לתוצאה, לפיה בשנתיים האחרונות להעסקתם יעורער ביטחונם התעסוקתי של העובדים "המובטחים", ויופחתו באופן דרסטי תנאי ההעסקה בהם הועסקו עשרות שנים. קביעה בדבר פקיעת תוקפו של ההסכם בהגיע כל עובד מובטח לגיל 65, משמעה איבוד בטחונה התעסוקתי של קבוצת העובדים שקנתה בטחון זה ב"שקט תעשייתי", שקיבלה על עצמה בהסכם. לכן יש לקבוע, כי ה"עובדים המובטחים" זכאים לתנאי ההעסקה, שנקבעו בהסכם עד לפרישתם.
(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS